הצבא הרומי בתקופת הרפובליקה התיכונה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה?
שורה 5:
 
===מבנה הלגיון===
על פי [[פוליביוס]]<ref>{{הערה|פוליביוס, ספר 6, פרקים 21-24</ref>}} עיקר כוחו של הלגיון הורכב מארבעה סוגי חיילים רגלים:
# [[וליטים]] (velites){{כ}} - 1,200 חיילים, חמושים בכידונים, חרב ומגן. הווליטים הורכבו מהחיילים הצעירים והעניים ביותר.
# [[האסטאטים]] (hastati){{כ}} - 1200 חיילים אמידים יותר, שהצטיידו במגן גדול בצורת מלבן מקומר (scutum), בחרב ובשני כידונים להטלה.
שורה 11:
# [[טריאריים]] (triarii) - החיילים המבוגרים והמנוסים ביותר (וגם העשירים ביותר). הם מנו 600 איש, ונשאו חניתות דקירה במקום כידונים להטלה.
 
על האגפים הגנו 10 להקות (turmae) בנות 30 פרשים (equites) כל אחת. בכל להקה היו שלושה [[דקוריון|דקוריונים]] מלפנים, שאחד מהם פיקד על הלהקה כולה, ושלושה [[אופטיו|אופטיונים]] מאחור.<ref>{{הערה|פוליביוס, ספר 6, פרק 25</ref>}}
 
===טקטיקת הלחימה של הלגיון===
[[תמונה:Roman legion schema.JPG|מרכז|ממוזער|800px|סכמה של הערכות הלגיון לקרב<ref>{{הערה|על פי שצמן, תולדות הרפובליקה הרומית, עמוד 248</ref>}}]]
בתחילת הקרב, הלגיון כולו היה מורכב משורת וליטים רציפה בחזית, ומאחוריה 3 שורות, של 10 מאניפולים כל אחת, העומדים זה מלצד זה עם רווחים ביניהם.
 
כאשר הלגיון הגיע לטווח מגע, נפתח הקרב. בתחילת הקרב הטילו הווליטים את כידוניהם. לאחר מכן הם נסוגו בין הרווחים של המאניפולים, והמשיכו להילחם בחרב. על פי חלק מהחוקרים, לאחר הטלת הכידונים, נסוגו הווליטים לאגפים<ref>{{הערה|דלבריק, היסטוריה של אמנות המלחמה, עמ' 423-424</ref>}}. אחרי שהווליטים הטילו את כידוניהם, הטילו ההאסטאטים את כידוניהם, ולאחר מכן נלחמו בחרבות. הפרינקיפים נלחמו מאחורי ההאסטאטים, ויכלו גם כן להטיל את כידוניהם מעל ראשי הלוחמים בקו הקדמי. הטריאריים נשארו מאחור, והצטרפו לקרב רק במידת הצורך.
 
==המלחמה הפונית השנייה==
שורה 23:
 
===המחסור בכח אדם===
האבדות הכבדות במלחמה הפונית השנייה גרמו למחסור חמור בכח אדם בצבא. בעקבות האבדות, גויסה כמות גדולה של לגיונות חדשים בשנות המלחמה. לדוגמה, בשנת 216 (השנה בה נערך קרב קאנאי), גויסו לצבא הרומי שבעה לגיונות חדשים. בסך הכל, בתקופה הקצרה שבין השנים 214-218 גויסו לצבא 26 לגיונות חדשים.<ref>{{הערה|בראנט, כוח אדם, עמוד 418</ref>}} לשם השוואה, בשיא המלחמה הפונית השנייה, מנה הצבא כולו כ- 20 לגיונות, שהיוו כשליש מאוכלוסיית הגברים ברומא כולה.
 
מחסור חמור זה גרם להורדה משמעותית של הסטנדרטים בגיוס החיילים. בשנת 213, ההון הנדרש להצטרפות לצבא ירד מ-11,000 [[איסר|איסרים]] ל-4,000 איסרים. גויסו גם חיילים שלא יכלו לממן את ציודם, ולכן ציוד זה מומן עבורם מקופת המדינה. תהליך זה נמשך עד שבשנת 123 ההון הנדרש ירד ל- 1,500 איסרים בלבד. תוך כדי תהליך זה וכתוצאה ממנו, גם ההבדלים בין סוגי החיילים השונים היטשטשו, עד שנעלמו כליל.