מרטין מיגל דה גואמס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה? |
|||
שורה 1:
[[קובץ:Martín M de Güemes chica.jpg|ממוזער|שמאל|200px|מרטין מיגל דה גואמס]]
'''מרטין מיגל חואן דה לה מאטה דה גואמס מונטרו גויצ'ה אי לה קורטה''' (ב[[ספרדית]]: '''Martín Miguel Juan de la Mata de Güemes Montero Goyechea y la Corte''';{{כ}} [[8 בפברואר]] [[1785]] [[סלטה]] - [[17 ביוני]] [[1821]] [[סלטה (פרובינציה)|הפרובינציה של סלטה]]) היה איש צבא [[ארגנטינה|ארגנטינאי]] שמילא תפקיד מכריע ב[[מלחמת העצמאות של ארגנטינה]] וב[[מלחמות האזרחים של ארגנטינה]].
במשך 6 שנים שימש כמושל סלטה, ובעזרת כוחות מצומצמים ניהל מלחמת מגן נגד הפלישות המלוכניות (של הספרדים) מאלטו פרו
==משפחה ותחילת הקריירה הצבאית==
שורה 10:
ב-[[1805]] נשלח הגדוד בו שירת לבואנוס איירס נוכח [[הפלישות הבריטיות לריו דה לה פלאטה|הפלישה הבריטית]] הממשמשת ובאה, וכשזה קרה בשנה שלאחר מכן - השתתף בגירוש האנגלים מבואנוס איירס. בפלישה הבאה השתתף בהגנת העיר, ואף לכד אוניה אנגלית שעלתה על שרטון, בראש יחידת פרשים.
ב-[[1808]] חלה ככל הנראה ב[[המופיליה]]
==המערכה הראשונה באלטו פרו==
לאחר [[מהפכת מאי]] ב-[[1810]], שלחה החונטה הראשונה
תפקידו בקרב סוויפצ'ה (Suipacha) - הניצחון הצבאי הראשון של ארגנטינה באופן כללי והאחרון במערכה זו, שנערך ב-[[7 בנובמבר]] 1810 היה מכריע.
שורה 31:
במערכה זו היה לגואמס תפקיד מכריע בקרב פואסטו דל מרקס (Puesto del Marqués), אך בשל יחסו המזלזל של רונדו ליחידותיו בשל חוסר המשמעת ששרר בהן, נסוג לחוחוי, והשתלט על מחסני הנשק שם. בעקבות זאת, הוכרז על ידי רונדו, ששימש גם כמפקד צבא הצפון וגם כדירקטור
==מושל סלטה==
שובו של גואמס לסלטה נבע לא רק מסיבות צבאיות אלא גם מסיבות פוליטיות, שהתבטאו בשאיפותיו לתפוס את השלטון בפרובינציה ולהחליף את המפלגה השמרנית.
החלפתו של הדירקטור קרלוס מריה דה אלוואר (Carlos María de Alvear) ברונדו, שהמשיך לפקד על צבא הצפון, ציינה גם את קץ כהונתו של הילריון דה לה קינטנה (Hilarión de la Quintana) כמושל סלטה. כך קרה שכשגואמס הגיע לסלטה, הוא נבחר על ידי ה[[קבילדו]]
cabildo - מועצת העיר שייצגה את תושביה בניגוד למושל שבזמן השלטון הספרדי מונה על ידם לתפקידו.
הקבילדו של חוחוי, לעומת זאת, לא הכיר בגואמס כמושל, והוא התקדם עם כוחותיו לחוחוי, תוך שהוא מנצל את פלישתם המתקרבת של המלוכנים, ובלחצו - מינויו הוכר ואושר לבסוף.
שורה 53:
גואמס והגאוצ'וס התמודדו עם עוד 6 פלישות מלוכניות מכיוון אלטו פרו.
הפלישה הראשונה הייתה בפיקודו של חוסה דה לה סרנה אה אינוחוסה (José de la Serna e Hinojosa) וכ-5,500 חיילים מנוסים שיצאו בשנת [[1816]] מ[[לימה]] במטרה לכבוש את בואנוס איירס. לאחר שהביס וחיסל כמה מראשי הרפובליקטות
כעבור מספר חודשים, בשנת [[1817]], הגנרל פדרו דה אולנייטה (Pedro de Olañeta) שב לתקוף ואף הצליח ללכוד את אחד מסגניו של גואמס, הגנרל חואן חוסה פליסיאנו אלחו פרננדס קמפרו (Juan José Feliciano Alejo Fernández Campero), שהגן על פונה, אך לא הצליח להתקדם מעבר לחוחוי.
שורה 67:
==שנתו האחרונה==
לאחר שחרור [[צ'ילה]] בידי [[חוסה דה סן מרטין|סן מרטין]], הציע גואמס להצטרף למערכה המתוכננת ב[[פרו]], אך סן מרטין העדיף שגואמס ימשיך להעסיק את המלוכנים בחזית הצפונית וירתק כך כוחות שלהם לשם, והוא מינה אותו כמפקד חיל הפיקוח (Ejército de Observación), מחליפו של צבא הצפון
מצבא הצפון נותרה יחידה קטנה בפיקודו של אלחנדרו ארדיה (Alejandro Heredia), שהייתה כפופה לגואמס. הנשק והתחמושת שאוחסנו ב[[טוקומן]] הוחרמו על ידי המושל המקומי ברנבה אראוס (Bernabé Aráoz) שניהל מערכה צבאית נגד [[סנטיאגו דל אסטרו (פרובינציה)|סנטיאגו דל אסטרו]] שהתנתקה מטוקומן.
שורה 73:
חואן פליפה איברה (Juan Felipe Ibarra), מושל סנטיאגו דל אסטרו, ביקש את עזרתו של גואמס שפלש לטוקומן במטרה להשתלט על הנשק שאראוס הטוקומני החרים, אך הובס שם.
הקבילדו של סלטה, שהורכב מנציגי עשירי העיר שמאסו במימון פעילותו של גואמס החליט לנצל את העדרותו ולהדיחו באשמת עריצות
העשירים ובעלי החוות היו במקרים רבים ילידי ספרד או צאצאים שלהם שהזדהו באופן טבעי עם המלוכנים.
הסיפור לא תם בכך: אולנייטה כבר היה בדרכו לסלטה בעקבות הזמנת הקבילדו, ושלח את ואלדס דרך המדבר. ב-[[6 ביוני]] [[1821]] כבש ואלדס את סלטה, ובהתקפת הנגד נפצע גואמס מכדור. הוא הצליח להגיע לאחת האחוזות באזור, אך בשל מחלת ההמופיליה ממנה סבל לא החלים מפציעתו, וב-[[17 ביוני]] [[1821]] מת, בגיל 36.
|