עומס חום – הבדלי גרסאות

'''עומס חום''' הוא מדד המבטא את אי [[נוחות אקלימית|הנוחות האקלימית]] למחייה, והוא נקבע כשילוב של ה[[טמפרטורה]] וה[[לחות יחסית|לחות היחסית]]. כמו כן, הוא מתאר עד כמה יכול אדם לקרר את גופו באמצעות [[הזעה]]. ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר, אדם צריך אידוי מוגבר יותר של זיעה על מנת להתקרר, וככל שהלחות היחסית גבוהה יותר, כך יחוש יותר חם, שכן הזיעה מתאדה לאט יותר ובמידה פחותה יותר.<ref>{{הערה|ד"ר דוד גרשון וד"ר בני רזניק, '''מזג האוויר,''' ספריית מעריב, 1995, עמ 22-23.</ref>}}

במדד נעשה שימוש לראשונה על ידי [[צה"ל]], ואומץ ל[[השירות המטאורולוגי הישראלי|שירות המטאורולוגי]] על ידי פרופ' [[עזרה זהר]].<ref>{{הערה|[http://www.ims.gov.il/IMS/TRAINING/FAQ/All+FAQ/Heat.htm אתר השירות המטאורולוגי], עומס חום</ref>}}

החישוב הוא ממוצע של [[טמפרטורת הגולה היבשה]] (dry bulb temperature) ו[[טמפרטורה הגולה הלחה]] (wet bulb temperature). טמפרטורת הגולה היבשה היא הטמפרטורה שנמדדת על ידי מד טמפרטורה, בתנאים ללא [[קרינה]] וללא לחות. מבחינה פיזיקלית, היא מתארת את ממוצע ה[[אנרגיה קינטית|אנרגיה הקינטית]] של [[מולקולה|מולקולות]] האוויר. זוהי הטמפרטורה הניתנת בתחזית מזג האוויר. טמפרטורת הגולה הלחה היא הטמפרטורה שהייתה לחבילת אוויר אם הייתה מצוננת ל-100% רוויון, קרי ל[[נקודת הטל]]. [[חום כמוס|החום הכמוס]] בתהליך מסופק על ידי חבילת האוויר עצמה.<ref>{{הערה|Oxford Reference, A Dictionary of Weather, [[:en:Special:BookSources/9780199541447|ISBN 978-0-19-954144-7]]</ref>}} זוהי הטמפרטורה הנמוכה ביותר אליה יכולה להגיע חבילת אוויר, כתוצאה מאידוי בלבד, בהתחשב בתנאי הסביבה.