יובל גלעד – הבדלי גרסאות

גלעד פרסם שלושה ספרי שירה. משיריו הופיעו באנתולוגיות "אדומה", "הקשב!" ועוד. שיריו נדפסו בכתבי עת כ"שבו", "[[עיתון 77]]", "[[קשת החדשה]]" ובמוספי ספרות בעיתונות. במאמר על שלושת ספרי שירתו, מציין [[אורי וייס]] <ref>{{הערה| אורי וייס, "אמן הדימוי המתהפך", אן, אר, ג'י . </ref>}}, את ריבוי הדימויים בספריו, ומגדיר את המשורר כ"רב אמן של הדימוי המתהפך". על ספרו הראשון, "שירי נזיר", כתב המשורר והעורך [[משה בן שאול]]<ref>{{הערה| משה בן שאול, "נזירות אירוטית", "מאזניים" גיליון מס 3, כרך ע"ז, דצמבר 2003 </ref>}}:"ספר צנום מאוד, בן 29 עמודים בסך הכול, ובכל זאת יש בו מלאי של ריגושים ודחיות, הליכה אל שוליים עירוניים, לעתים ארוטיים... ה[[ארוטיקה]] בהם נועזת וההתבוננות, זו הכרוכה בוידוי, מדויקת מאוד". על ספרו השני, בדידות ישראלית", כתב המשורר [[עודד פלד]]<ref>{{הערה| עודד פלד, "שירה ישירה ובוטה", "עיתון 77", גיליון 299, פברואר 2005 </ref>}}: "ראייה מפוכחת, צלולה, של המצב או ההוויה הישראלית; ההיגד, אמירה ישירה, בוטה ומחוספסת, שאינה גולשת לכדי פלקט פוליטי - כל אלה שלובים יחד בשפת תיאור צלולה, חדה, ובווידוי חושפני המזכיר את כוהני הווידוי האמריקנים הגדולים: [[ג'ון ברימן]], [[סילביה פלאת']] ועוד". ואילו על ספרו השלישי, "בית קברות לשירים", כתבה המשוררת [[נוית בראל]]<ref>{{הערה| נוית בראל, להתמלא אהבה לספסל רחוב, "עיתון 77", גיליון 343, 2009.</ref>}}: "ספר שירה מעודנת, אשר משוררו ביקש לייצר בו רגעים של יופי, שאמורים להתבלט מעל מציאות שאיננה תמיד יפה".