שארל אנדרלן – הבדלי גרסאות

אנדרלן גדל ב[[מץ]] אצל אמו הגרושה והוריה שנמלטו מ[[אוסטריה]] לאחר ה[[אנשלוס]]. במהלך [[מרד הסטודנטים]] במאי 1968 הצטרף כחבר בוועדת השביתה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת [[ננסי]]. בדצמבר אותה שנה עבר לחיות ב[[קיבוץ]] לאחר שנלהב מרעיונותיו של [[תיאודור הרצל]], וקיבל [[אזרחות ישראלית]]. לימים יגדיר את עצמו כ"ציוני עד [[הקו הירוק]]".<ref>{{הערה|[[עמנואל נבון]], [http://mida.org.il/?p=12868 !פרשת א-דורה: אני מאשים], באתר מידה, 12/06/2013</ref>}}

ב-[[30 בספטמבר]] [[2000]], זמן מה לאחר פרוץ [[האינתיפאדה השנייה]], היה מעורב ב[[פרשת מוחמד א-דורה]], לאחר ששידר כתבה שבה טען כי נער פלסטיני בן 12 נהרג מירי של חיילי [[צה"ל]]. צה"ל מיהר להתנצל אך מאוחר יותר קבע תחקיר של צה"ל כי א-דורה לא נהרג מאש צה"ל אלא מאש פלסטינית. משקיפים אחדים [[פרשת א-דורה#טענות פיליפ קרסנטי|האשימו את אנדרלן]] בהשתתפות בביום הכתבה ואף בזיופה, האשמה שבעקבותיה הגיש הערוץ וזכה (בערעור) ב-2013 בתביעה משפטית על [[הוצאת דיבה]] כנגד אחד המאשימים, [[פיליפ קרסנטי]]. ב-19 במאי 2013, פרסמה ממשלת ישראל דו”ח מאת ועדת בדיקה ממשלתית הקובע כי ההאשמה של אנדרלן היא חסרת בסיס,<ref>{{הערה| [http://www.pmo.gov.il/MediaCenter/Spokesman/Pages/spokeadora190513.aspx באתר משרד ראש הממשלה]</ref>}} בעוד אנדרלן טען כי הדו"ח הציג "תמונה חד צדדית ומעוותת".

ב-2007 דחתה [[לשכת העיתונות הממשלתית]] דרישה של ארגון [[שורת הדין (ארגון)|שורת הדין]] לשלול את תעודת העיתונאי שלו עד שהערוץ יתנער בפומבי מהאמור בכתבה. [[בג"ץ]], בפניו הובא העניין, קבע כי החלטת לשכת העיתונות סבירה אך לא התערב בדיון אודות אמינות הכתבה.<ref>{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/07/240/103/v10/07103240.v10.htm שורת הדין נ. לשכת העיתונות הממשלתית], באתר [[בית המשפט העליון]], 01/07/2008</ref>}} ב-2009 השתתף בסרט התיעודי "Das Kind, Der Tod, und Die Wahrheit" (הילד, המוות, והאמת) מאת העיתונאית היהודית-גרמנית [[אסתר שפירא]], שמתייחס בספקנות לכמה מטענותיו של אנדרלן, בהם הטענה שלא היה במקום המאורע בנצרים בעת ההתרחשות.<ref>{{הערה|[http://vimeo.com/67054759 הסרט], באתר VIMEO</ref>}} אנדרלן מחה בחריפות נגד הסרט ואף ניסה למנוע את שידרו בערוץ הטלוויזיה [[ארטה (ערוץ טלוויזיה)|ארטה]]. ב-2010 פרסם את הספר "ילד מת" בו הוא מגולל את פרטי הפרשה.