ההמנון ההומרי לאפרודיטה – הבדלי גרסאות

תפקיד ההמנון הארוך הוא ככל הנראה לעצב עבורנו הקוראים את דמותה של האלה אפרודיטה, ומעצם אורכו, הוא יכול לבוא כסיפור בפני עצמו. תפקיד ההמנונות הקצרים הוא לשמש כפתיח או כמבוא לסיפור אחר שיבוא בהמשך. מכאן נובע שההמנונות הארוכים מנוגדים להמנונות הקצרים מבחינת התפקיד שלהם. ניתן לראות כי שלושת ההמנונות לאלה הם בעלי מבנה דומה. לפני תחילתם של שלושת ההמנונות קיימת מעין הקדמה או מיני המנון הנותן לנו רקע ומידע על האלה. בפתיחת ההמנון מופיעות מילות שיבוח לאלה ואילו בסיומו מופיעות מילות זיכרון, כאשר בשני המנונות השורה האחרונה היא: "אפס אני גם אותך ושירה גם אחרת אזכירה<ref>{{הערה|ההמנון הארוך השני לאפרודיטה - http://benyehuda.org/span/homeric11.html</ref>}}". ההמנונות כתובים ב[[הימנונים הומריים|משקל ההקסמטר דקטילי]], אשר מאפיין את השירה האפית. בכל שלושת ההמנונות מוצגת אפרודיטה כדמות בעלת יכולת לגרות חשקים ויצרים מיניים בקרב חיות, בני תמותה, בני אלמוות (חצאי אלים) ואלים.

ההמנון מתחיל בהצגת [[אפרודיטה]] כילידת האי קיפרוס (קפריסין) ומכאן שמה בהמנון מתואר קיתרית. פתיחת ההמנון עוסקת במילות שבח לאלה בו מתוארת כעדינה, יפה ומשרה אושר על תושבי העולם ("שי עדנים לבני חלד נתנה ועל חמד פניה כל הימים מרחפת בת צחוק, וזיו כסף פורח"<ref>{{הערה|ההמנון הקצר לאפרודיטה (שורות 2–3) -http://benyehuda.org/span/homeric_minor.html</ref>}}). בהמשך ההמנון מתוארת בקשה לקבלת ברכה מהאלה כדי להללה באמצעות השירה ("לך ברכתי האלה...לי שירה העניקי נכספת"<ref>{{הערה|ההמנון הקצר לאפרודיטה (שורות 4–5) - http://benyehuda.org/span/homeric_minor.html</ref>}}). בסיום, הפונה לאלה מצהיר כי יזכיר אותה דרך השירה עליה ("ושירה גם אחרת אזכירה"<ref>{{הערה|ההמנון הקצר לאפרודיטה (שורה 6) - http://benyehuda.org/span/homeric_minor.html</ref>}}).

ההמנון פותח בתיאורה של אפרודיטה כאלה המצליחה לתעתע ברגשות וביצרים ומעוררת חשקים ויצרים מיניים אצל כל יצור חי - חיות, בני אדם, בני אלמוות (חצאי אלים) ואלים ("כל המוני היצורים, אשר ים ויבשת יזינו - הם מעשי הקיתרי יפת העטרת ידעו"<ref>{{הערה|ההמנון הראשון הארוך לאפרודיטה (שורות 5–6) - http://benyehuda.org/span/homeric05.html</ref>}}). מלבד שלוש האלות - [[אתנה]], [[ארטמיס]] ו[[הסטיה]], אף אחד לא יכל להתנגד לקסמיה של אפרודיטה ("אך את לבב השלוש לפתות ולרמות לא יכלה"<ref>{{הערה|ההמנון הראשון הארוך לאפרודיטה (שורות 7–35) - http://benyehuda.org/span/homeric05.html</ref>}}). אפרודיטה גרמה ל[[זאוס]], מלך האלים, לבגוד באשתו [[הרה]] ("את לבבו האדיר, אם היה לרצון לה, השיאה ותביאהו באפס עמל אל נשים בנות מותה, כי השכיחתו את הרה..."<ref>{{הערה|ההמנון הראשון הארוך לאפרודיטה (שורות 36–42) - http://benyehuda.org/span/homeric05.html</ref>}}). כתוצאה מכך, זאוס התעצבן והעניש את אפרודיטה בכל שתתאהב בבן תמותה בשם [[אפרודיטה|אנחיסס]] ("זוס בלבה היא-עצמה עורר אז את מתק החשק, עם האדם כי תשכב בן-המותה, ולמען מהר חיש לא תנקה אף גם היא ממשכב האנוש..."<ref>{{הערה|ההמנון הראשון הארוך לאפרודיטה (שורות 45–90) - http://benyehuda.org/span/homeric05.html</ref>}}). תחילה אפרודיטה משקרת לאהובה אנחיסס ואומרת לו כי היא בת אדם בדיוק כמוהו, אך בסופו של דבר היא מודה בפניו ואומרת כי היא אכן אלה ("...לא בת-אלים אנוכי, ועל מה לאלים תדמני?...יען אין פחד פן מני דבר-צער עדיך יגיע, גם לא משאר הברוכים, כי מאד האלים אהבוך"<ref>{{הערה|ההמנון הראשון הארוך לאפרודיטה (שורות 91–195) - http://benyehuda.org/span/homeric05.html</ref>}}). בהמשך זאוס מתחרט על כך שגרם לאפרודיטה להתאהב בבן אדם ואוסר על אנחיסס להגיד שהילד הוא בן אלמוות כתוצאה מזיווג בן תמותה יחד עם אלה וכאשר ישאלו אותו מי אם הילד, לא יגיד שזוהי אכן אפרודיטה, אלא יגיד לדברי זאוס שהילד הוא בן ל[[נימפה]] ("אם ישאלך בן-אדם מבני החלוף על הארץ, מי היא האם, שהרתה וילדה את בנך שאהבת-לו תענה ותאמר-וזכור!-את אשר אצווך: נימפה דומה לציץ-פרח-אומרים אנשים-ילדתו, מן הגרות פה בהר העומד מעטר עצי יער..."<ref>{{הערה|ההמנון הראשון הארוך לאפרודיטה (שורות 276–291) - http://benyehuda.org/span/homeric05.html</ref>}}). בסיומו של ההמנון מופיעים דברי שבח וזיכרון לאלה ("...בך ההמנון החלותי, עתה אל אחר אעברה"<ref>{{הערה|ההמנון הראשון הארוך לאפרודיטה (שורות 292–293) - http://benyehuda.org/span/homeric05.html</ref>}}).

ההמנון פותח במילות שיבוח לאלה על יופיה ועל הקשר שלה ל[[אפרודיטה|אי קיפרוס]] ("...זאת היפה, שבחלקה כל חומות האי קיפרוס נפלו..."<ref>{{הערה|ההמנון הארוך השני לאפרודיטה (שורות 1–4) - http://benyehuda.org/span/homeric11.html</ref>}}). בהמשך מתוארת לידתה וקבלתה ל[[אולימפוס]] ("על גלי-ים רב-שאון, שם ההורות קיבלוה באהב... עת אל בית-זוס גם למחול-האלים הנכסף תהלכנה"<ref>{{הערה|ההמנון הארוך השני לאפרודיטה (שורות 5–18) - http://benyehuda.org/span/homeric11.html</ref>}}). בסיום ההמנון מופיעות מילות שיבוח לאלה, אשר גם בהן כמו בהמנון הקצר מופיע אותו נוסח הבא להלל את אפרודיטה ("...מתוקת-החיוך וצוהלת העין... אפס אני גם אותך ושירה גם אחרת אזכירה"<ref>{{הערה|ההמנון הארוך השני לאפרודיטה (שורותת 19–21) - http://benyehuda.org/span/homeric11.html</ref>}}).