אראגון (ספר) – הבדלי גרסאות

{{ספר

|שם=אראגון

|כתובית=כריכת הספר בעברית

|מחבר=[[כריסטופר פאוליני]]

פאוליני החל בכתיבת הספר בעודו בן 15 בלבד. לאחר שכתב במשך שנה, בילה שנה נוספת בכתיבה ועריכה מחדש של הספר. הוריו של פאוליני ראו את כתב היד הסופי, והחליטו להוציא את הספר לאור בהוצאה עצמית. מאוחר יותר, התגלה הספר על ידי הסופר [[קרל היאסן]], שהביא להוצאה מחודשת של הספר על ידי הוצאת הספרים [[קנופף]]. הספר יצא לאור ב-[[26 באוגוסט |26 לאוגוסט]] [[2003]].<br />

הספר מספר את סיפורו של אראגון, נער חווה המוצא אבן מסתורית בהרים. מהאבן בוקעת [[דרקון|דרקונית]], לה אראגון קורא בשם סאפירה. כשהמלך המרושע גאלבאטוריקס שומע על קיומם של אראגון וסאפירה, הוא שולח את משרתיו, הרא'זאק, במטרה ללכוד אותם. אראגון וסאפירה נאלצים לברוח מביתם, ומחליטים לחפש את הווארדן, קבוצת מורדים השואפת להפיל את המלך גאלבאטוריקס.

 

הספר זכה להצלחה ונכלל ברשימת רבי המכר של ה[[ניו יורק טיימס]] 121 שבועות.{{הערה|שם=רשימת רבי המכר|[http://www.nytimes.com/2008/01/06/books/bestseller/0106bestchildren.html רשימת רבי המכר לספרי ילדים] של העתון [[New York Times]] ינואר 2008 {{אנגלית}}}} לספר יצאה גם [[אראגון (סרט)|גרסה קולנועית]].

==רקע==

===מקורות והוצאה לאור===

 

פאוליני ומשפחתו יצאו למסע שיווק של הספר ברחבי [[ארצות הברית]]. פאוליני העביר למעלה מ-135 הרצאות לקידום ומכירת הספר, חלקן תוך שהוא לבוש בתלבושת בסגנון [[ימי הביניים]]. למרות כל זאת, הספר לא זכה להכרה נרחבת. מאוחר יותר, פאוליני תיאר את חוויותיו מתקופה זו: "עמדתי מאחורי שולחן, לבוש בתחפושת שלי, ולאחר יום שלם של דיבורים ללא הפסקה היו נמכרים אולי 40 ספרים... זו הייתה חוויה מלחיצה. לא הייתי יכול להמשיך כך לעוד הרבה זמן".{{הערה|שם=ראיון עם פאוליני|[http://www.guardian.co.uk/books/2004/jan/25/booksforchildrenandteenagers.features ראיון עם כריסטופר פאוליני] באתר הגארדיאן הבריטי ינואר 2004 {{אנגלית}}}} בקיץ של שנת [[2002]], ה[[סופר]] ה[[אמריקאי]] [[קרל היאסן]] הזדמן לחופשה באחת הערים בהם פאוליני העביר הרצאה. תוך כדי השהות שם, בנו החורג קנה את הספר, והתאהב בו מיידית. הוא הראה אותו לאביו החורג, שהביא את הספר לבית ההוצאה לאור [[קנופף]]. העורך האחראי של הוצאת קנופף, מישל פריי, יצר קשר עם פאוליני ומשפחתו כדי לברר האם הם מעוניינים בפרסום מחודש של הספר תחת הוצאת קנופף. פאוליני ומשפחתו ענו שהם מעוניינים, ולאחר סבב נוסף של עריכות, הספר יצא לאור בהוצאת קנופף ב[[אוגוסט]] [[2003]]. הספר קיבל גם כריכה חדשה שאוירה על ידי ג'ון ג'וד פלנקר.{{הערה|שם = אלגייזיה|[http://www.alagaesia.com/christopherpaolini.htm כריסטופר פאוליני באתר אלגאייזיה], האתר הרשמי של הספר אראגון {{אנגלית}}}}

הספר "אראגון" החל כאוסף דמיונות וחלומות בהקיץ של בן עשרה. פאוליני ניסה לכתוב ספר שהוא עצמו יאהב לקרוא. הפרויקט התחיל כאתגר אישי, ופאוליני לא חשב שהוא אי פעם יתפרסם. כל הדמויות הן פרי דמיונו של פאוליני, פרט לדמות המרפאה אנג'לה, המבוססת באופן רופף על אחותו של פאוליני.{{הערה|שם=אלגייזיה}}

 

 

השפה העתיקה בה משתמשים ה[[אלף (פנטזיה)|אלפים]] ב"אראגון" מבוססת כמעט לחלוטין על [[נורדית עתיקה]], [[אנגלית עתיקה]], [[גרמנית]] ו[[רוסית]].{{הערה|[http://inheritance.wikia.com/wiki/Ancient_Language "השפה העתיקה"] באתר הוויקי של סדרת ספרי הירושה {{אנגלית}}}} פאוליני העיר שהוא השקיע זמן רב במחקר כדי ליצור את השפה העתיקה. הוא הרגיש שהשימוש בשפה אמיתית, שבאמת קיימת בעולם מזה כמה מאות שנים, נותן לעולם שהוא בנה תחושה עשירה ואמיתית יותר.{{הערה|שם = ראיון עם פולמן|[http://www.powells.com/authors/paolini.html ראיון משותף של כרסיטופר פאוליני, פיליפ פולמן וטאמורה פירס] יולי 2003 {{אנגלית}}}} השפה בנויה לרוב בתחביר של השפה ה[[אנגלית]], כאשר מילים בשפה ה[[נורדית עתיקה|נורדית העתיקה]] מחליפות את המילים באנגלית. השפה, בשימוש האלפים, כוללת גם אוסף של תוארי כבוד, בדומה למערכת תוארי הכבוד בשפה ה[[יפנית]]. בחירת השמות המתאימים לדמויות ולמקומות המופיעים בספר הייתה לעתים תהליך ארוך, שנמשך ימים, חודשים, או אפילו שנים. במהלך הכתיבה, פאוליני נהג להשתמש בשם חלופי, כמחזיק מקום, עד שהשם האמיתי עלה בדמיונו.{{הערה|שם=ראיון שני|[http://www.teenreads.com/authors/au-paolini-christopher.asp ראיון עם כריסטופר פאוליני] באתר "Teen Reads" ספטמבר 2003 {{אנגלית}}}}

 

 

פאוליני בחר לתאר בספר את תהליך ההתבגרות של גיבורו הראשי, אראגון. הוא עשה זאת מפני שראשית, זהו מאפיין קלאסי של ספרי פנטזיה. ושנית, כי הוא הרגיש שתהליך ההתבגרות של אראגון יוכל לשקף במידת מה את תהליך ההתבגרות שלו עצמו כאדם וכסופר.{{הערה|שם=ראיון עם פולמן}} סאפירה, הדרקונית של אראגון, מתוארת כהתגלמות הידיד המושלם. תכונותיה כפי שתוארו בספר כוללות נאמנות, חוש הומור, אומץ, חכמה ואצילות. פאוליני הסביר שהוא בחר לשוות לה אופי אנושי, מכיוון שהיא לא גדלה בקרב בני מינה, אלא התפתחה תוך קשר מנטלי הדוק עם בן אדם. למרות זאת, הוא ניסה להוסיף לסאפירה גוון מעט קסום, כדי להדגיש את הזרות של בני גזעה.{{הערה| שם = ראיון עם פאוליני}}

סרט קולנוע המבוסס על ''אראגון'' יצא לאקרנים ב[[ארצות הברית]] ב[[דצמבר]] [[2006]]. התוכניות הראשונות להפקתו הוכרזו ב[[פברואר]] [[2004]], כשאולפני [[פוקס המאה ה-20]] רכשו את הזכויות הקולנועיות על ''אראגון''. הסרט בוים על ידי סטפן פנגמייר, והתסריט נכתב על ידי פיטר בוכמן. השחקן אדוארד ספילרס נבחר לשחק את אראגון. עיקר הצילומים של הסרט התרחשו בהונגריה ובסלובקיה.

 

 

הכנסות הסרט מוערכות בכ-75 מיליון דולר בארצות הברית, ובכ- 174 מיליון דולר בשאר העולם, ובסך הכל - כ-250 מיליון דולר. הסרט ''אראגון'' הוא הסרט השני בגודל הכנסותיו, מבין הסרטים בהם דרקון ממלא תפקיד ראשי.

==קישורים חיצוניים==

* [http://www.alagaesia.com/index.php ''אראגון''] באתר הרשמי