שדרות איסתיקלאל – הבדלי גרסאות

לאורך השדרה עובר קו [[החשמלית הנוסטלגית]], המקשר בין שני קצותיה. בעבר הייתה השדרה ידועה בשם "ג'דה-אי כביר" (Cadde-i Kebir - "השדרה הגדולה") בפי הטורקים ו"גרנד רו דה פרה" (Grande rue de Péra - "הרחוב הגדול של פרה") בפי הזרים ("פרה" היה שמו הקודם של רובע בייאואולו). ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] נחשבה השדרה לאזור היוקרתי באיסטנבול ושימשה מרכז לאוכלוסייה הזרה שהתגוררה בה. לאחר עצמאות טורקיה ב-[[1923]] שונה שמה של השדרה והיא איבדה מחשיבותה והחלה שוקעת. רק לקראת סוף [[המאה ה-20]] שבה השדרה לימי זוהרה ותפסה שוב מעמד מרכזי בחיי העיר, ובשנת [[1990]] חודשה פעולתה של החשמלית הנוסטלגית לאורכה.

בחלקה הדרום-מערבי של השדרה, סמוך לתחנת הטונל, שוכנים מבנים שניבנושנבנו במהלך [[ימי הביניים]] עת ישבו במקום בני [[ג'נובה]]. כאן נמצא גם "בית הספר התיכון הגרמני" ([[גרמנית]] Deutsche Schule Istanbul; טורקית Özel Alman Lisesi).

בערך במרכז השדרה שוכנת [[כיכר גלאטסראי]] (Galatasaray Meydanı - "כיכר ארמון גלאטה") אשר קיבלה את שמה מהארמון הג'נובזי הניצב דרומית-מזרחית לה והמשמש כאחד ממוסדות החינוך הוותיקים במדינה. המבנה שימש בתקופת [[האימפריה העות'מאנית]] כמשכנו של "בית הספר הקיסרי גלאטסראי" (Galata Sarayı Enderun-u Hümayunu) שהוקם ב-[[1481]], וכיום הוא מעונו של תיכון גלאטסראי (Galatasaray Lisesi). סמוך לארמון, מצידה השני של השדרה, נמצאת "סימטת הפרחים" (Çiçek Pasajı) שבמאה ה-19 שימשה למגורים וכרחוב מסחרי מקורה. כיום הסימטה מאוכלסת בצפיפות במסעדות, ובסמוך לה שוכן שוק הדגים (Balık Pazarı). השדרה מסתיימת ב[[כיכר טקסים]] שהינה אחד מהאתרים המרכזיים בעיר ומרכז תחבורתי חשוב.