מדיניות פיסקלית – הבדלי גרסאות

נוספו 1,078 בתים ,  לפני 7 שנים
מ
שוחזר מעריכות של 109.67.197.149 (שיחה) לעריכה האחרונה של Matanya
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ שוחזר מעריכות של 109.67.197.149 (שיחה) לעריכה האחרונה של Matanya
שורה 1:
'''מְדִינִיּוּת פִיסְקָלִית''', בשונה מ[[מדיניות מוניטרית]], הוא מונח ב[[מקרו-כלכלה]] המתאר את היכולתניהול שלמערכת הממשלה להשפיע על הגדליםהמשתנים הריאליים במשק באמצעות שינויים בתקציבשל שלההמשק. מונח זה מתייחס כמעט תמיד להוצאות ה[[ממשלה]] והאופן שבו הן ממומנות - על ידי הטלת [[מס|מיסים]] או יצירת [[חוב ציבורי]]. אולם, מדיניות פיסקאלית גם כוללת שינויים בגובה המס שגובה הממשלה.
 
במדינות המערביות מקובל כי המדיניות הפיסקלית נמצאת באחריות ה[[ממשלה]], בניגוד למדיניות המוניטרית הנמצאת באחריות [[הבנק המרכזי]].
 
התפיסה השלטת כיום בקרב כלכלנים מכונה "הנייטרליות של הכסף" או "הדיכוטומיה הקלאסית", ולפיה בטווח הארוך שינויים נומינליים אינם משפיעים על הגורמים הראליים של המשק. כלומר, ההשפעה ההדדית בין המדיניות המוניטרית והמדיניות הראלית מתקיימת רק בטווח הזמן הקצר.{{הערה|פרופ' [[יורם מישר]], '''המקרו-כלכלה של ישראל''' (עמ' 360), הוצאת פרדס, 2009.}}
 
== מונחים ==
כאשר הממשלה מוציאה יותר מסך הכנסותיה, כפי שנוהגות בפועל רוב הממשלות, אנו נאמר כי לממשלה '''[[גירעון תקציבי|גירעון פיסקלי]]'''. הגירעון יכול להיות ממומן על ידי מכירת נכסי המדינה או על ידי הנפקת אגרות חוב או מלווים לציבור במטבע המקומי ([[חוב פנימי]]) או על ידי קבלת הלוואות מחו"ל ('''חוב חיצוני'''). לבסוף, יכולה הממשלה, בדרך כלל על ידי ה[[בנק מרכזי|בנק המרכזי]], להדפיס כסף חדש ולשלם באמצעותו.
 
כאשר ממשלה נוקטת '''מדיניות פיסקלית מרחיבה''' היא מגדילה את הוצאותיה באופן גרעוני או מצמצמת את גביית המסים. המצב ההפוך ייקרא '''מדיניות פיסקלית מצמצמתמרסנת'''.
 
== שימוש במדיניות פיסקלית ==
הכלכלן [[ג'ון מיינארד קיינס]], מייסד אסכולת ה[[כלכלה קיינסיאנית|כלכלה הקיינסיאנית]], טען שהמדיניות הפיסקלית הממשלתית היא כלי רב עצמה המסייע לממשלה לבצע שינויים במשק. קיינס גרס כי לקחי [[השפל הגדול]] מלמדים אותנו כי כוחותהמדיניות השוקהמוניטרית אינםלבדה מספיקיםאינה מספיקה כדי להביא את המשק לאיזון, ובאמצעות מדיניות פיסקלית מרחיבה ניתן לגרום לשוק להגיע למצב של [[תעסוקה מלאה]] ולמנוע עודפי היצע המביאים ל[[מיתון]]. הגדלת הוצאות הממשלה, למשל על ידי ביצוע עבודות תשתית כגון סלילת כבישים באופן ציבורי, מסייעות למשק בכך שהן מזרימות ביקוש חדש למוצרים ושירותים, בשיעור הנגזר מ[[כלכלה קיינסיאנית#המכפיל הקיינסיאני|המכפיל הקיינסיאני]], ומאפשרות ליצרנים לספק ביקוש זה על ידי ייצור נוסף באמצעות העסקת עובדים נוספים.
 
באופן כללי יותר, מקובל לדבר על '''מדיניות אנטי-מחזורית''': כשם שיש לנקוט מדיניות פיסקלית מרחיבה בעת [[מיתון]], כך יש לנקוט מדיניות פיסקלית מצמצמת או מרסנת בשעת גאות. על ידי הקטנת הוצאות הממשלה או העלת המיסים בתקופה של תעסוקה מלאה וצמיחה גבוהה, ניתן אמנם למתן את הקיצוניות של [[מחזור העסקים]] ולמנוע תקופת שפל חריפה בעתיד. אך בפועל ממשלות אינן נוהגות על פי רוב להילחם בגאות ושגשוג כלכלי באופן זה. בעולם המערבי יהיה זה בדרך כלל הבנק המרכזי שיילחם ב[[אינפלציה]], שהיא תוצאה שלילית של גאות, על ידי העלאת שער ה[[ריבית]] במשק (מדיניות מוניטרית).
 
== ביקורת ==
כלכלנים [[מוניטריזם|מוניטריסטים]] כגון [[מילטון פרידמן]] סבורים כי ה[[ממשלה]] אינה יכולה להשיג דבר באמצעים המתוארים לעיל ואף גורמת נזק כאשר היא מממנת את גרעונה על ידי הזרמת כסף חדש לשוק. הגדלת היצע הכסף היא לדידם הגורם היחידי לעליית מחירים. הם אף מתנגדים להתערבות המדינה במדיניות מוניטרית, לפיה יש להשתמש ב[[מדיניות מוניטרית]] - לקבוע שער ריבית גבוה כדי לרסן (או נמוך, כדי לעודד) פעילות כלכלית.
 
== חוב ציבורי ==