לימודי מוכפפות – הבדלי גרסאות

מושג ה'''מוכפף''' חיוני להבנת טיעוני האסכולה. בספרו "היבטים יסודיים בהתקוממות איכרים בהודו הקולוניאלית" (Elementary Aspects of Peasant Insurgency in Colonial India) הגדיר [[רנאג'יט גוהא]] (Ranajit Guha) את המוכפף כ"הבדל הדמוגרפי בין כלל האוכלוסייה ההודית וכל אלו אותם אנו מתארים כ'אליטה'". הגדרה זו של המוכפף כ[[קטגוריה]]כקטגוריה חברתית הכורכת יחדיו את כל מי שאינם משתייכים ל[[אליטה]], שאלו חברי האסכולה מכתביו של הוגה הדעות ה[[איטליה|איטלקי]] ה[[סוציאליזם|סוציאליסטי]] [[אנטוניו גראמשי]]. עם התפתחות האסכולה השתנתה הגדרת המוכפף והפכה להגדרת '''יחסי מוכפפות''', המציינים מערכת יחסים בלתי שיוויונית, ולא קטגוריה חברתית מובחנת.

חברי הקבוצה נפגשו יחדיו משך כחמש שנים בטרם הוציאו לאור את הכרך הראשון של '''לימודי מוכפפים''', אוסף [[מאמר]]ים בו פרשו את עבודתם המשותפת. חברי הקבוצה התמקדו, ראשית, בסוגיית לידתה של הודו המודרנית בשנת [[1947]] ובחלוקת הודו הקולוניאלית ל[[הודו]] ול[[פקיסטן]] ושנית ב[[איכר]]ים, שבאותה העת היוו כ-70 אחוזים מאוכלוסיית הודו. שנה לאחר מכן פרסם גוהא את ספרו המשפיע "היבטים יסודיים בהתקוממות איכרים בהודו הקולוניאלית" בו הציג את פירותפרות מחקרו בן כעשר שנים על הסוגיה, ב[[טקסט]] שהפך לקלאסי ולמכונן בתולדות האסכולה.

כנגד ההיסטוריוגרפיה הקולוניאלית התפתחה בהודו ההיסטוריוגרפיה הלאומית. זו האחרונה טענה כי האומה ההודית התקיימה זמן ארוךרב לפני תחילת הפרויקט הקולוניאלי, שלא היה אלא הפרעה בכיוונה הטבעי של ההיסטוריה ההודית, ושהמדינה ההודית המודרנית אינה אלא הגשמת יעודה משכבר הימים של האומה ההודית. כנגד ההיסטוריוגרפיה הלאומית טענו חברי אסכולת לימודי המוכפפות, ראשית, כי כתיבת ההיסטוריה ההודית הלאומית מנקודת מבטה של [[הקונגרס הלאומי ההודי|מפלגת הקונגרס הלאומי]] שוללת מהאיכרים כל היסטוריה משלהם, שכן כל פעולותיהם אינן אלא מבשרות את תנועת העצמאות ההודית בלבד; שנית, כי האומה ההודית המודרניהמודרנית היא תוצר של תהליך היסטורי, ולא התקיימה משחר ההיסטוריה; ושלישית, כי בעוד שההיסטוריוגרפיה הלאומית מעלה על נס את המודרניזציה והדמוקרטיה כיציר כפיה של האליטה, הרי שבו בזמן נשמרו דגמים של כפיפות ושיעבוד של המוכפפים בידי האליטה.

כנגד ה[[מרקסיזם|מרקסיסטים]] אימצו חברי האסכולה את ביקורת אנשי [[תאוריית התלות (מדעי החברה)|תאוריית התלות]] שטענו במהלך [[שנות ה-70]] כי ה[[אירופוצנטריות]] של התאוריה המרקסיסטית כופה דגמים שפותחו על בסיס הניסיון ה[[אירופה|אירופי]] על אזורים בהם המציאות הכלכלית והחברתית שונה בתכלית. בכל פעם שהמרקסיסטים האירופאיים נתקלו בסתירה בין התאוריה האירופית למציאות ההודית הם פתרו אותה בתיוג החברה ההודית כ"טרום קפיטליסטית". כך, למשל, בהיעדר מוסדות מפלגתיים ודוקטרינה מעמדית ומהפכנית סדורה, פרשו היסטוריונים מרקסיסטיים את פעולות האיכרים בתקופה שקדמה להקמת המפלגה הקומוניסטית ההודית כפעולות של אנשים הנמצאים בשלב טרום מעמדי. עבורם לא הייתה לאיכרים אלא תודעה ראקציונרית ומפגרת, והם לא קראו נכונה את המציאות הקולוניאלית על מנת לעמוד על תודעתם המעמדית. מכןמכאן השתמע שרק הקמת המפלגה הקומוניסטית העניקה לפעולות האיכרים משמעות מהפכנית ושללה מהם כל יוזמה משלהם. עבור חברי אסכולת לימודי המוכפפות האיכרים קראו היטב את המציאות בה חיו, ולפעולותיהם היה היגיון משלהם, אותו יש לחשוף ללא הטיות [[אנכרוניזם|אנכרוניסטיות]] כאלו או אחרות.

הביקורת המשותפת לשלוש הפרשנויות הקיימות על ההיסטוריה ההודית הייתה כי כל השלוש הן אליטיסטיות, שכן הן מתארות את ההיסטוריה ההודית לפי היוזמה והפעולה של האליטה בלבד, הודית או בריטית כאחד. אסכולת לימודי המוכפפות נרתמה לנטרול ההטייהההטיה האליטיסטית של המקורות, ושל כתיבת ההיסטוריה בעקבותיהם, ולחשיפת האינטרסים הסובייקטיביים של כל מי שלא השתייכו לאותה אליטה, ואשר נקודת מבטם לא זכתה, עד לאותו הרגע, ליצוגלייצוג כלשהו בהיסטוריוגרפיה.