שירכוה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
עריכה
שורה 1:
{{עריכה}}
'''שרכוה אסד אל-דין איוב בן שאד'י''', "ארי ההרים", היה דודו של המצביאה[[מצביא]] והשליט ה[[אסלאם|מוסלמי]] הידוע [[צלאח א-דין|צלאח אל-דין]]. שרכוה, איש [[כורדים|כורדי]] המתואר במגוון המקורות כגוץכ"גוץ שמן", היה מדינאי ומצביא חשוב והכובש- בפועל של [[מצרים]], אשרהוא הביא עמו את אחיינו, צלאח אל-דין, אשר עלה לגדולה לאחר מותמותו שרכוהשל דודושרכוה בשנת [[1169]].
 
שרכוה ואחיו נג'ם אל-דין איוב היו בניו של שאד'י, יורש העצר של [[השושלת השדאדית]] ששלטהאשר שלטה בפאתי [[ארמניה]]. לאחר מאבקים מרים ב{{ה|אימפריה הביזנטית}} והשתלטות מצד [[הסולטנות הסלג'וקית]], נפלה השושלת השדאדית בשנת [[1174]] ומשפחת איוב נדדה לעיר [[תכרית]], מקום לידתו של צלאח אל-דין. נג'ם אל-דין מונה למושל העיר, אך הוא ומשפחתו גורשו ממנה [[1138]], לאחר ששרכוה הרג בעיר אדם [[נצרות|נוצרי]]. מקובל כי בערב גירושם מהעיר נולד צלאח אל-דין. אז עברה משפחת איוב עברה לשטח ההשפעה של ה[[סולטאן]] [[זנגי]] ששלט ב[[מוצול]]. שני האחים שירתו בצבאו של הסולטאן וסייעו בידו להכפיף את כל ארצות [[דמשק]] (מרחבי ה[[לבנט]] - [[סוריה]], [[לבנון]], [[ישראל]] ו[[ירדן]] של היום) לשלטונו. לאחר מכן, שירתו האחים את בנו של זנגי, השליט [[נור א-דין|נור אל-דין]], תחת שלטונו שימש שרכוה כמושל מוצול (אחיו משל ב[[בעלבכ]]). לימים, שניהם ניהלו את ה[[משא ומתן]] מול שליטי דמשק שאפשר את כניעת העיר בידי נור אל-דין והפיכתה לבירתו, שם מילאו בני משפחת איוב, לרבות בניו הרבים של נג'ם אל-דין ובהם צלאח אל-דין, מגוון תפקידים פוליטיים ומנהליים. צלאח אל-דין היה מנהל המשטרה (צאחב אל-שרטה) ואילו שרכוה היה שר הצבא.
 
בשנת [[1163]] שידל שרכוה את נור אל-דין לשלוח אותו ואת אחיינו, צלאח אל-דין, למסע הרפתקני ב[[המדבר הסורי|מדבר הסורי]], מסביב ל[[ממלכת ירושלים הצלבנית]] העוינת, ומשם אל [[מצרים]] ה[[פאטמים|פאטמית]] העוינת אף היא. משם קרא ה[[וזיר]] דאז, [[שאוור]], לעזרתו של נור אל-דין כדי שיסייע לו להפיל את השלטון הפאטמי הרופס ולהתמודד עם יריבו לשלטון, דירע'ם. בעזרתם של שבטי [[בדואים|בדווים]] ובמאמצים רבים הצליח שרכוה להוביל צבא גדול למצרים ולהבטיח את מעמדו בה וכן את מעמדו של שאוור.
אחר כך שירתו את בנו של זנגי, השליט [[נור א-דין|נור אל-דין]]. תחת שלטונו שימש שרכוה כמושל מוצול (אחיו משל ב[[בעלבכ]]). לימים, שניהם ניהלו את המשא ומתן מול שליטי דמשק שאפשר את כניעת העיר בידי נור אל-דין והפיכתה לבירתו, שם מילאו בני משפחת איוב, לרבות בניו הרבים של נג'ם אל-דין ובהם צלאח אל-דין, מגוון תפקידים פוליטיים ומנהליים. צלאח אל-דין היה מנהל המשטרה (צאחב אל-שרטה) ואילו שרכוה היה שר הצבא.
 
בשנתעם [[1163]] שידל שרכוה את נור אל-דין לשלוח אותו ואת אחיינוזאת, צלאח אל-דין, למסע הרפתקני-קמעה במדבר הסורי, מסביב לממלכת ירושלים הצלבנית העוינת, ומשם אל [[מצרים]] ה[[פאטמים|פאטמיתח'ליף]] העיונת אף היא, משם קרא הוזיר-דאז, [[שאוור]], לעזרתו של נור אל-דין כדי שיסייע לו להפיל את השלטון הפאטמי הרופס ולהתמודד עם יריבו לשלטון, דירע'ם. בעזרתם של שבטי בדווים ובמאמצים רבים, הצליח שרכוה להוביל צבא גדול למצרים ולהבטיח את מעמדו בה וכן את מעמדו של שאוור. עם זאת, הח'ליף הפאטמי עדיין ניצב על כסאו וגם שאוור פנה בינתיים פנה אל מלך ה[[מסעי הצלב|צלבנים]], [[אמלריך הראשון, מלך ירושלים|אמלריק]] הראשון]] כדי שיפיל את שרכוה. אמלריק צר על כוחותיו של שרכוה ב[[בלבס]] בשנת [[1164]], אך באותו זמן נור אל-דין הגיב ממקומו בסוריה כנגד נסיכות [[אנטיוכיה]] ואילץ את הצלבנים לסגת.
 
הצלבנים שבו למצרים עוד פעמיים ואף נחלו הצלחות צבאיות מול הכוח האיובי, בעיקר בהיעדרו של שרכוה ממצרים. באחת מפלישותיהם, בחורף של שנת [[1168]], הם הגיעו עד [[פוסטאט]] (שבה קבע שוואר את מושבו). שאוור הורה על פינוי העיר ועל שריפתה בעזרת "אלפיים כדי [[נפטא (תזקיק)|נפטא]]". אז קרא שוואר שוב לשרכוה כדי שיושיע אותו, - אך זמן קצר לאחר שובו של שרכוה למצרים, הוא הורה לאנשיו לרצוח את שאוור בביתו. שרכוה עצמו מת מאכילת יתר באחד ממשתאותיו, חודשיים לאחר מותו של שאוור. זהו ה[[ריק|וואקום]] הפוליטי שלתוכו נכנס צלאח אל-דין, אחיינו של שרכוה, והפך לכובש ומנהיג בעל חשיבות בעולם האסלאמי והיו אלו אפוא הישגיו הפוליטיים של דודו שהביאוהו לידי כך.
 
[[קטגוריה:איובים]]