הבדלים בין גרסאות בדף "קרב חדשה"

נוספו 73 בתים ,  לפני 5 שנים
מ
הגהה
מ (הגהה)
ניקנור הגיע עם צבאו לירושלים, אך במקום ישר לצאת למלחמה, ניסה בתחילה להערים על יהודה המכבי וקבע איתו פגישה. יהודה ואחיו קיבלו את ההזמנה והגיעו לפגישה. ברגע האחרון זיהה יהודה המכבי את המארב וברח. ניקנור נערך לקרב עם צבאו של יהודה, שפרץ ב[[קרב כפר שלמא|כפר שלמה]]. בקרב זה נוצח [[הצבא הסלאוקי]], ונסוג ל[[מצודת החקרא]] שבירושלים{{הערה|יוסף בן מתתיהו, ''קדמוניות היהודים'': יב: 405-402, תרגם: אברהם שליט, מוסד ביאליק, ירושלים, 2003.}}.
 
ניצחונו של יהודה הבהיר לניקנור כי המרחב שמצפון לירושלים נתון לשליטתו של יהודה וכי הוא נתון בסכנת מצור. ניקנור איים על הכהנים בהחרבת המקדש, אך יהודה לא סר למרותם. על פי [[בצלאל בר כוכבא]], ניקנור התכוון לקחת את בית המקדש כבן ערובה, האיום נועד למנוע מהחשמונאים מלהסתער על ירושלים ולנסות לכבוש אותה. והסכנה אכן מנעה מיהודה להטיל מצור על מצודת החקרא, והעדיף להמתין לו לרגע שיצא מהעיר.
 
==פיקוד==
 
==צבאות==
על פי [[ספר מקבים א']] הכוח החשמונאי מנה 3,000 חיילים{{הערה|ז' 40. מספר הנמוך לסדר הגודל של מספר חיילי יהודה באותה עת. על פי בצלאל בר כוכבא, אין לקבל את ההנחה מחנה המורדים היה שרוי במשבר באותה עת. (מלחמת החשמונאים עמ' 277) }}. ספר מקבים א' הפעם אינו מונה את מספר חיילי הסלאוקים. על פי [[יוסף בן מתתיהו|יוספוס]] הצבא הסלאוקי מנה 9,000 לוחמים (י"ב 411){{הערה|לפי בצלאל בר כוכבא, מספר מתקבל על הדעת}}, והצבא החשמונאי מנה 2,000 חיילים (י"ב 408){{הערה|על פי בצלאל בר כוכבא, נראה כי מספר זה הינו שיבוש טקסטואלי של ספר מקבים א'}}.
 
==היערכות הכוחות==
 
==מהלך הקרב ==
עם חזרתו של ניקנור לירושלים, התקיף אותו יהודה המכבי ליד חדשה מכיוון דרום, והפתיע אותו כיוון שניקנור ציפה להתקפה מצפון{{הערה|בעל מקבים ב' מנדב פרטים רבים יותר מאשר בעל מקבים א' בהתייחס למערכה הנדונה, וכך הוא מוסר: "ולוחמי ניקנור צעדו לקול חצוצרות ותרועת מלחמה, ואנשי יהודה לקול קריאות ותפילות אסרו את המלחמה עם האויבים, ונלחמים בידיהם ומתפללים אל האלוהים בלבותיהם" (טו, 27-25)}}. אבי יונה מעיר כי מדובר במעשה נועז, כי במקרה של כישלון, החשמונאים היו מנותקים מבסיסם ולחוצים בין צבא האויב ובסיסו שבירושלים. ניקנור, שפרץ בראש צבאו, נהרג בקרב{{הערה|על פי בצלאל בר כוכבא, יהודה ניסה כבר בתחילת הקרב לפגוע בניקנור וכך לגרום למנוסה חפוזה של הכוח הסלווקי}} . לאחר מותו של ניקנור נפל המורל בקרב הצבא הסלאוקי, והוא החל לסגת בבהלה תוך שהוא משליך את ציודו.
 
הכוחות הסלאוקים הנמלטים עשו דרכם לכיוון [[תל גזר|גזר]] שהיה מבצר סלאוקי, כשלושים ק"מ ממורד בית חורון. צבא יהודה שדלק אחריהם הסב להם אבדות קשות, "ויצאו מכל כפרי יהודה מסביב ויכתרו אותם (את הסלאוקים הנסים) ויפנו אלה נוכח אלה ויפלו כולם בחרב ולא נשאר בהם עד אחד" (מקבים א' ז' 46). [[יוסף בן מתתיהו]] בעקבות ספר מקבים א' מתאר את השמדתו של כל צבא ניקנור, שכלל 9,000 לוחמים{{הערה|יוסף בן מתתיהו, ''קדמוניות היהודים'': יב: 412-409, תרגם: אברהם שליט, מוסד ביאליק, ירושלים, 2003.}}, אך בר כוכבא מציין כי בקביעה זו של השמדה כוללת יש הפלגה מסוימת.
==זיהוי מקום הקרב==
באזור ההר שמצפון לירושלים מצויות שלוש חורבות בשם עדסה, הנמצאות במרחק של מספר קילומטרים אחת מהשנייה, בין שכונת פסגת זאב לגבעון.
איבל הציע לזהות את חדשה עם חורבה ביזנטית ליד הצטלבות כביש [[גבעון]]-[[א-רם]] עם כביש ירושלים-שכם ({{coord|31.845702|N|35.214801|E|type:landmark|display=inline}} בגובה 773 מטר), בסמוך לאזור תעשייה עטרות. וויבינג הגרמני הציע לזהות את חדשה עם החורבה שבדרך ל[[חיזמה]], מדרום-מערב ל[[פסגת זאב]] ומצפון-מזרח ל[[תל אל פול]] ({{coord|31.825721|N|35.236802|E|type:landmark|display=inline}} בגובה: 736 מטר). ואילו [[בצלאל בר כוכבא]] סבור שיש לזהות את חדשה עם ח' עדסה בהצטלבות [[ביתוניא]]-[[בידו]] עם הדרך מגבעון לכיוון א-רם, בסמוך מאוד לגבעון, ({{coord|31.849087|N|35.163495|E|type:landmark|display=inline}} בגובה: 759 מטר). כיוון שהוא סובר כי חורבה זו מתאימה להקשר הגאוגרפי ואומדן המרחק ב"[[קדמוניות היהודים]]"{{הערה|בצלאל בר כוכבא, '''מלחמות החשמונאים''', משרד הביטחון, ירושלים תשמ"ח, עמ' 277}}.
 
==מקורות==
הקרב נזכר בספר מקבים א', [[ספר מקבים ב']] ו"בקדמוניות היהודים" של יוספוס. התיאור בספר מקבים ב' ארוך, ועל פי בצלאל בר כוכבא, "תיאור הקרב מסורבל, תלוש מהרקע הגאוגרפי, ואינו מכיל מלכים טקטיים". ספר מקבים ב' מספר אפילו על [[פיל מלחמה|פילי מלחמה]], בשעה שכבר לא היו לסלאוקים פילים. גם מספר החללים שמונה ספר מקבים ב' במחנה ניקנור הינו מופרז ומגיע ל: 35 אלף איש.
 
==לקריאה נוספת==