אתנובוטניקה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 7:
המונח אתנובוטניקה נטבע בשנת [[1895]] על ידי הבוטנאי האמריקאי ג'ון ויליאם הרשברגר (John William Harshberger) אולם ההיסטוריה של התחום החלה הרבה לפני כן. בשנת [[77]] לספירה המנתח היווני [[דיוסקורידס]], פרסם קטלוג של 600 צמחים ים תיכוניים. הקטלוג מתאר כיצד היוונים השתמשו בצמחים, בעיקר למטרות רפואיות ומפרט לגבי כל צמח כיצד ומתי יש לקטוף אותו, האם הוא אכיל (הספר כולל מתכונים) והאם הוא יכול להיות רעיל. ספרו של דיוסקורידס שימש כספר לימוד במשך דורות, אולם התלמידים לא נכנסו לתחום המחקר האתנובוטני עד אחרי [[ימי הביניים]].
 
ב-[[1542]] אומן מ[[הרנסאנס]] בשם לאוהארט פוקס (Leonhart Fuchs), חזר אל העיסוק בתחום כשפרסם את "De Historia Stirpium", קטלוג של 400 צמחים האופייניים לאזור [[גרמניה]] ו[[אוסטריה]].
ב-[[1753]] כתב [[קארולוס ליניאוס]] את "Species Plantarum", אשר כלל מידע על כ-59005,900 צמחים.
ב[[המאה {{ה-19|מאה ה-19]]}} הגיע המחקר האתנובוטני לשיא כאשר [[אלכסנדר פון הומבולדט]] ו[[ג'יימס קוק]] הביאו מידע בוטני רב מן [[העולם החדש]] ומדרום [[האוקיינוס השקט]].
בהמשך, נערך מחקר מקיף למיפוי אתנובוטני של אוכלוסיית ה[[אבוריג'ינים]].
 
הרופא הגרמני בן המאה ה-19, לאופולד גליק (Leopold Glueck), היה הראשון שערך מחקר המבקש לתאר את היחס אל הצמחייה מנקודת מבטו של הנחקר. מחקרו, הנחשב למחקר האתנובוטני המודרני הראשון, תיאר שימוש רפואי מסורתי בצמחים באזור [[בוסניה (אזור)|בוסניה]].
 
==אתנובוטניקה מודרנית==