פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 4,406 בתים ,  לפני 3 שנים
הרחבה וויקיזציה, הפקה נוספת
'''פליישר''' היאהוא מלודרמת מחאהמחזה מאת [[יגאל אבן אור]] שהוצגה ב{{ה|תיאטרון הקאמרי}} ב-[[1993]] בבימויו של [[עמית גזית]].
 
ההצגה ייצגה את תיאטרון הקאמרי ב[[פסטיבל]] תיאטרון בינלאומי המתקיים במוסד התרבות ה[[ניו-יורק]]י "BAM" (אקדמיית המוזיקה של ברוקלין).{{הערה|1=[http://www.habama.co.il/Pages/ArtPerson.aspx?PeopleID=1936 עמית גזית] באתר הבמה}}
 
==העלילה==
ההצגההמחזה עוסקתעוסק בבני הזוג ברטה ואריה פליישר ([[קצב (מקצוע)|קצב]] ב[[גרמנית]] וב[[יידיש]]), שכשמם כן הואהם - עובדים ב[[אטליז]]. העלילה נפתחת בניסיונם של בני הזוג פליישר להתמודד עם המציאות החדשה שנכפית עליהם, עת עוברים [[חרדים]] רבים אל השכונה שבה הם מתגוררים. אמנם, בתחילה, המעבר עורר בבני הזוג כמיהה לשגשוג כלכלי, אך עם הזמן הם העלו חרס בידם. אדרבה - בני העדה החרדית, ובפרט נשותיה, מנהלים מאבק נגד בני הזוג ולא בוחלים בדבר ובכלל זה [[חרם חברתי|חרמות]] על מקור [[שכר|פרנסתם]] היחיד. מפאת מצבם הכלכלי הירוד, שנבע במישרין מההתנכלות לעיל, נדרשים בני הזוג להשיב את בנם המפגר אל ביתם. הקהילה החרדית מוקיעה אותו מתוכם. הבן, שלוימל‘ה, סובל במיוחד מהטרדותיה של בת הרב פוקס, ראש העדה החרדית. הוא [[אונס]] אותה אפוא ובתום המחזה גם מעלה באש את בית הוריו.
 
מאפייני ה[[מלודרמה]], לרבות מלודרמת מחאה כ"פליישר", קשורים להיותה [[ז'אנר]] המציג מציאות דרך פריזמה רגשית, בה את מקומו של הריאליזם מחליפים מלחמות [[אידאולוגיה|אידאולוגיות]] של טוב מול רע.
במחזה, על תקן הצדיק, מתפקדים הזוג פליישר - מבוגרים [[ניצול שואה|ניצולי שואה]] בעלי אטליז שנלחמים בסביבת המחיה המשתנה שלהם בעקבות מעבר של חרדים ו"התחרדות" השכונה הישנה. כדי לשרוד הם נאלצים להיענות לתכתיבי השכנים החדשים, להשיג [[הכשר]] לאטליז במעט כספם ומנסים למראית עין [[חזרה בתשובה|להתחזק ביהדותם]], אך כל אלא לא מועילים, החרדים לא קונים באטליזם וסופם הוא טראגי בשריפה כאשר החרדים מנצחים במאבק.{{הערה|שם=תיאטרון בחברה|1= פרופ' דן אוריין, "תיאטרון בחברה" (‏[[האוניברסיטה הפתוחה]], 2008‎)
}} בהצגה קיימת הפרדה ברורה באפיונן של הדמויות. הדמויות החילוניות (הטובים) – הזוג פליישר, בעלות מטען עבר וזהות ברורה, דוגמה לכך הוא הבעל שלחם ב[[מלחמת העצמאות]] והיותם ניצולי שואה. זהו אפקט שמייצר הזדהות בקהל של מצוקתם וקירבה לדמויות. לעומתם, החרדים (המייצגים את הרעים) הם חסרי זהות ועבר מגיחים לפתע ומתפקדים על תקן האיום הגדול העומד להשתלט וכוחם מייצר [[כעס]] בקהל.
}}
בהצגה קיימת הפרדה ברורה באפיונן של הדמויות. הדמויות החילוניות (הטובים)– הזוג פליישר, בעלות מטען עבר וזהות ברורה, דוגמה לכך הוא הבעל שלחם ב[[מלחמת העצמאות]] והיותם ניצולי שואה. זהו אפקט שמייצר הזדהות בקהל של מצוקתם וקירבה לדמויות. לעומתם, החרדים (המייצגים את הרעים) הם חסרי זהות ועבר מגיחים לפתע ומתפקדים על תקן האיום הגדול העומד להשתלט וכוחם מייצר [[כעס]] בקהל.
 
הסיום, ובכך כישלונם של הפליישרים, מעורר בקהל זעם וכעס על אי הצדק שהם חוו. מחאתו של יגאל אבן אור נופלת על אוזניים קשובות ופונה לרגש האִיום והחרדה של הקהל החילוני מפני השתלטות החרדים והתגבשותה של "מדינת [[הלכה]]". הקהל החילוני שחש מכופף לתכתיבי הדתיים מוצא דרך של ביטוי בעידוד והסכמה ,אך למרות זאת, כדרכה של המלודרמה, אין היא מעוררת בקהל שאלות ולקיחת אחריות על עתידם, אלא הטלת האשמה על החרדים.{{הערה|שם=תיאטרון בחברה|1=}} ההצגה מחזקת דיכוטומיה ברורה ומובהקת ומעודדת את החרפת המצב הקיים, בלי רצון בפיוס. הפחדת הקהל בהתחזקות החרדים המועברת כ[[ספר איוב|בשורת איוב]], מהווה קרקע פורייה לאנטי-דת מחאתי, ומשרתת את כוונת היוצר המעוניין לחזק בקהל את התחושה והחרדה מהחרדים.
ההצגה מחזקת דיכוטומיה ברורה ומובהקת ומעודדת את החרפת המצב הקיים, בלי רצון בפיוס. הפחדת הקהל בהתחזקות החרדים המועברת כ[[ספר איוב|בשורת איוב]], מהווה קרקע פורייה לאנטי-דת מחאתי, ומשרתת את כוונת היוצר המעוניין לחזק בקהל את התחושה והחרדה מהחרדים.
 
==פרשנות==
==הצגת מפתח==
במרכז המחזה נמצא קונפליקט חילוני-דתי, בליבו של הקונפליקט, סוגיית ה[[כפייה אנטי-דתית בישראל|כפייה האנטי-דתית]] ו[[כפייה דתית בישראל|הכפייה הדתית]]. המחזה הנדון מתרכז בכפייה הדתית. המחזה עוסק בגיבורים חילוניים, ניצולי שואה, שלשכונתם עוברת אוכלוסייה חרדית, שעם הזמן הופכת לרוב. ומאלצת את תושבי השכונה הוותיקים לשנות את דרכיהם. וכשאלה לא עושים זאת, פרנסתם נפגעת והם נדחקים לפינה. מהלך שמוביל לעימות בין שתי תפיסות עולם. בו האחת גוברת על השנייה. החילוניים חווים חרמות והדרדרות במצבם הכלכלי, כתוצאה מהפעילות שנוקטים כלפיהם הדתיים, ומפסידים במערכה.{{הערה||שם=אסתר מורדוך|1=}}
פרופ' דן אוריין מגדיר את ההצגה פליישר כ"הצגת מפתח"{{הערה|שם=תיאטרון בחברה|1=}}- יצירה השואבת את חומריה מתוך מודלים חברתיים, אותם היא מארגנת בדרך שמבליטה ומאפשרת לצופים או הקוראים להביט בהם מזווית ראיה אחרת.{{הערה|1=[[גרשון שקד]], "אור וצל וריבוי (הסיפורת העברית בהתמודדות דיאלקטית עם מציאות משתנה)" אלפיים, 4 1991 , 118}}
להצגות מפתח ישנם כמה קריטריונים אפשריים. הם בעלות מספר גדול של צופים (לא תמיד), טקסטים נכתבים עליהן, דיונים המתייחסים אליהן נערכים על במות והן נותרות חלק מה[[זיכרון קולקטיבי|זיכרון הקולקטיבי]]. מקרה קלאסי הוא [[מלכת האמבטיה]] של [[חנוך לוין]] שאומנם הועלתה רק 19 פעמים בשנת 1970, אך יצרה הד תקשורתי, והייתה אחד המסמכים הראשונים נגד [[כיבוש]] השטחים. הצגות מפתח מסווגות, בין היתר, לפי שסעים. ההצגה פליישר נמצאת תחת השסע החילוני-דתי, ביחד עם "קידוש" של [[שמואל הספרי]] (1985,1995), ו"סטטוס קוו ואדיס" של [[יהושע סובול]] (1973).{{הערה|שם=תיאטרון בחברה|1=}}
 
פרופ' דן אוריין מגדיר את ההצגההמחזה פליישר כ"הצגת מפתח"{{הערה|1=|שם=תיאטרון בחברה|1=}}-, כלומר יצירה השואבת את חומריה מתוך מודלים חברתיים, אותם היא מארגנת בדרך שמבליטה ומאפשרת לצופים או הקוראים להביט בהם מזווית ראיה אחרת.{{הערה|1=[[גרשון שקד]], "אור וצל וריבוי (הסיפורת העברית בהתמודדות דיאלקטית עם מציאות משתנה)" אלפיים, 4 1991 , 118}} הצגות מפתח, לרוב, הן בעלות מספר גדול של צופים (לא תמיד), טקסטים נכתבים עליהן, דיונים המתייחסים אליהן נערכים על במות והן נותרות חלק מה[[זיכרון קולקטיבי|זיכרון הקולקטיבי]].
==הקונפליקט החילוני-דתי==
במרכז המחזה נמצא קונפליקט חילוני-דתי, בליבו של הקונפליקט, סוגיית ה[[כפייה אנטי-דתית בישראל|כפייה האנטי-דתית]] ו[[כפייה דתית בישראל|הכפייה הדתית]]. המחזה הנדון מתרכז בכפייה הדתית.
המחזה עוסק בגיבורים חילוניים, ניצולי שואה, שלשכונתם עוברת אוכלוסייה חרדית, שעם הזמן הופכת לרוב. ומאלצת את תושבי השכונה הוותיקים לשנות את דרכיהם. וכשאלה לא עושים זאת, פרנסתם נפגעת והם נדחקים לפינה. מהלך שמוביל לעימות בין שתי תפיסות עולם. בו האחת גוברת על השנייה. החילוניים חווים חרמות והדרדרות במצבם הכלכלי, כתוצאה מהפעילות שנוקטים כלפיהם הדתיים, ומפסידים במערכה.{{הערה|שם=אסתר מורדוך|1=}}
המחזה עורר זעם רב בקרב שומרי מסורת ובקהילות יהודיות ב[[ישראל]] ומחוצה לה ויש שכינוהו [[אנטישמי]].
 
להצגות מפתח ישנם כמה קריטריונים אפשריים. הם בעלות מספר גדול של צופים (לא תמיד), טקסטים נכתבים עליהן, דיונים המתייחסים אליהן נערכים על במות והן נותרות חלק מה[[זיכרון קולקטיבי|זיכרון הקולקטיבי]]. מקרה קלאסינוסף הוא המחזה "[[מלכת האמבטיה]]" שלמאת [[חנוך לוין]] שאומנם הועלתההועלה רק 19 פעמים בשנת 1970, אך יצרהיצר הד תקשורתי, והייתהוהיה אחד המסמכים הראשונים נגד [[כיבוש]] השטחים. הצגות מפתח מסווגות, בין היתר, לפי שסעים. ההצגה "פליישר" נמצאת תחת השסע החילוני-דתי, ביחד עם "קידוש" שלמאת [[שמואל הספרי]] ([[1985,1995]]), ו"סטטוס קוו ואדיס" של [[יהושע סובול]] ([[1973]]).{{הערה|1=|שם=תיאטרון בחברה|1=}}
==ייצוג הנשים==
 
דמויות [[אשה|הנשים]] החרדיות, מזוהות עם היותן אמהות, פוריות ומרובות ילדים, העושות כמצוות הגברים. הרב פוקס מנהיג את העדה לחרם. ובתו, היא שמתוארת כדמות קורבן ה[[אונס]] במחזה. הנשים הן אלה שמפעילות את החרם, אך הגברים הם מחוללי האירועים ומחליטים כי יש לבצעו.{{הערה|שם=אסתר מורדוך|1= אסתר מורדוך-לבנון [http://www.oranim.ac.il/sites/heb/SiteCollectionImages/documents/ktav-et/%D7%90%D7%A1%D7%AA%D7%A8.pdf מעבר לגבולה של החברה ההגמונית:הייצוג הנשי, וזרקור על “דיכוי האישה” בחברה שבטית-מסורתית, במחזות על “אחרים” - חרדים ובדווים] כתב-עת אורנים
=== ייצוג הנשים ===
}}
דמויות [[אשה|הנשים]] החרדיות במחזה, מזוהות עם היותן אמהות, פוריות ומרובות ילדים, העושות כמצוות הגברים. הרב פוקס מנהיג את העדה לחרם. ובתו, היא שמתוארת כדמות קורבן ה[[אונס]] במחזה. הנשים הן אלה שמפעילות את החרם, אך הגברים הם מחוללי האירועים ומחליטים כי יש לבצעו.{{הערה|שם=אסתר מורדוך|1= אסתר מורדוך-לבנון [http://www.oranim.ac.il/sites/heb/SiteCollectionImages/documents/ktav-et/%D7%90%D7%A1%D7%AA%D7%A8.pdf מעבר לגבולה של החברה ההגמונית:הייצוג הנשי, וזרקור על “דיכוי האישה” בחברה שבטית-מסורתית, במחזות על “אחרים” - חרדים ובדווים] כתב-עת אורנים
}} המחזה משתמש בנשים ככלי לגילום האיום החרדי. היות שהנשים החרדיות, בגופן, מהוות איום [[דמוגרפיה|דמוגרפי]] כאמהות פוריות. דמותה של "[[אדם וחוה|חווה]]" החרדית. ומשמעות שמה -אם כל חי, בדיוק כפי שפליישר הוא בעל אטליז כפירוש שמו מגרמנית. המספרת על ששת ילדיה, ומתרכזת בילדיה ככל עולמה, היא דמות חד ממדית הממחישה את תפקידה המסורתי של האישה ומהווה איום על ילדה היחיד של ברטה פליישר.{{הערה|שם=אסתר מורדוך|1=}}
 
לעומת דמויות הנשים החרדיות, הנשים החילוניות הן דמויות מורכבות יותר. אך על אף מורכבותן, גם הן חוות אמירות בוטות מכיוונם של הגברים החילוניים. ומבחינה מגדרית, נשות המחזה, בין אם שיוכן חילוני או דתי, מיוצגות באופן [[סטריאוטיפ]]י.
 
== ביקורת ==
שחקני ההצגה: [[יוסי קאנץ]], [[יוסי ידין]], [[יוסף כרמון]], [[זהרירה חריפאי]], [[אלברט כהן]], [[מרים גבריאלי]], [[איתן נוה]], ו[[איה שבא]].
המחזה עורר זעם רב בקרב שומרי מסורת ובקהילות יהודיות ב[[ישראל]]. ב-[[1 ביוני]] [[1993]] התקיים דיון במליאת [[הכנסת]] בעניין העלאת המחזה ב[[התיאטרון הקאמרי|תיאטרון הקאמרי]] בעקבות הצעתו לסדר היום של חבר הכנסת [[מיכאל איתן]] ממפלגת [[הליכוד]] בו אמר<ref>{{קישור כללי|הכותב=|כתובת=http://knesset.gov.il/tql/knesset_new/knesset14/HTML_27_03_2012_06-21-01-PM/19930601@19930601025@025.html|כותרת=העלאת המחזה "פליישר" בתיאטרון הקאמרי|אתר=[[הכנסת השלוש עשרה]]|תאריך=1 ביוני ‎1993}}</ref>: {{ציטוטון|התיאטרון הקאמרי, שמקבל כספים וחי מקצבאות עירוניות וממשלתיות, מעלה מחזה מסוג זה שבו היהודי נקרא יהודון, שבו יהודים נמשלים לעכברים, שבית-הכנסת מוגדר שם על-ידי אנשים שאתם אתה מזדהה; אתה יוצר את ההזדהות עם הצד החילוני על-ידי זה שאתה מוסיף אלמנטים דרמטורגיים, על-ידי כך שאתה עושה אותם ניצולי שואה - מגייס את השואה לטובתם על-מנת ליצור אתם הזדהות; אתה עושה אותם הורים סובלים לילד מפגר, ואתה מגייס את כל זה על-מנת ליצור אתם הזדהות... זו המורשת שלנו? על זה צריך משלם המסים הישראלי להוציא את כספו?}}
 
חבר הכנסת גונן שגב ממפלגת [[מפלגת צומת|צומת]] אף הוסיף וכינה את המחזה "[[אנטישמי]]": {{ציטוטון|מעניין היה לראות כיצד אנו, כישראלים וכחברי כנסת, יהודים לא-דתיים, היינו מגיבים לו הועלה מחזה דומה ל"פליישר" על בימות גרמניה, בטוחני שכנסת ישראל היתה מוחה בפני שלטונות גרמניה על הצגה אנטישמית, שבה מוצגים היהודים החרדים כגנבים, כמוצצי דם בדמות השטן, העומדים להשתלט על העולם... כיצד היינו מתרעמים לו נקראה האוכלוסייה הגרמנית לפגוע בהם, ביהודים החרדים.}}
 
עם זאת, ההצגה נחלה הצלחה וזכתה לביקורות נלהבות בארץ ובעולם. ה[[ניו יורק טיימס]] הגדיר את המחזה כ{{ציטוטון|דרמה רבת עצמה וקורעת לב.}}<ref>{{קישור כללי|הכותב=|כתובת=https://archive.is/pmMV3|כותרת="פליישר" בתיאטרון הקאמרי|אתר=|תאריך=}}</ref>
 
== הפקות ==
 
=== צוות הפקת 1993 - [[התיאטרון הקאמרי|תיאטרון הקאמרי]] ===
המחזה הועלה לראשונה בתיאטרון הקאמרי ב-1993.
* בימוי: [[עמית גזית]].
* [[מוזיקה|מוסיקה]]: [[רפי קדישזון]].
* עיצוב [[תפאורה]]: [[אלי סיני (מעצב תיאטרון)|אלי סיני]].
* עיצוב תלבושות: [[צילי צ'רני]].
* עיצוב תאורה: חני ורדי.
* שחקנים: [[יוסף כרמון]] - '''אריה פליישר''', [[זהרירה חריפאי]] - '''ברטה פליישר''', [[אלברט כהן]] - '''גרשון''', [[מרים גבריאלי]] - '''הדודה רוזה''', [[יוסי קאנץ]] - '''קורצמן''', [[יוסי ידין]] - '''הרב פוקס''', [[איתן נוה]] - '''שלוימל'ה''', [[איה שבא]] - '''אחייניתו של הרב אנגל/ ריבה'''.
ההצגה ייצגה את תיאטרון הקאמרי ב[[פסטיבל]] תיאטרוןהתיאטרון בינלאומיבאקדמיית המתקייםהמוזיקה במוסדשל התרבותברוקלין ה"BAM" ב[[ניו- יורק]]י "BAM" (אקדמייתבשנת המוזיקה של ברוקלין)[[1995]]. {{הערה|1=[http://www.habama.co.il/Pages/ArtPerson.aspx?PeopleID=1936 עמית גזית] באתר הבמה}}
 
=== צוות הפקת [[2016]] - [[הבימה|תיאטרון הבימה]] ===
ב-[[23 במרץ]] 2016 הועלה המחזה בשנית, הפעם בתיאטרון הלאומי. עבור ההפקה הורכב פסקול מוסיקלי מקורי, המשלב לחנים עדכניים לפיוטים מהמקורות היהודיים.
* בימוי: [[משה קפטן]].
* מוסיקה מקורית: [[יוסי בן נון]].
* עיצוב תפאורה: [[ערן עצמון]].
* עיצוב תלבושות: [[עפרה קונפינו]].
* עיצוב תאורה: מאיר אלון.
* עיצוב תנועה: שרון גל.
* שחקנים[[: נתן דטנר]] - '''אריה פליישר''', [[חנה לסלאו]] / [[סנדרה שדה]] - '''ברטה פליישר''', [[דב רייזר]] - '''גרשון''', [[רבקה גור]] - '''הדודה רוזה''', [[נתן רביץ|נתי רביץ]] - '''עורך דין קורצמן''', [[יגאל שדה]] - '''הרב אנגל''', [[הגר טישמן]] - '''אחייניתו של הרב אנגל''', [[ניר זליחובסקי]] - '''שלוימל'ה''', [[נלי תגר]] - '''ריבה'''.
* זמרים ונגנים: נדיר אלדד, ניל משען, מיטל נוטיק, עמית גיל, אלכסה לרנר.
 
==לקריאה נוספת==
* '''תיאטרון בחברה''', פרופ' דן אוריין, "תיאטרון בחברה" (‏הוצאתהוצאת [[האוניברסיטה הפתוחה]], 2008‎)
* פרופ' דן אוריין, "''יהדותו של התיאטרון הישראלי"''', פרופ' דן אוריין, ([[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 1998‎)
 
==קישורים חיצוניים==