איחוז – הבדלי גרסאות

 

הדיבוק צמח מתוך הרעיונות והאמונות של [[גלגול נשמות|תורות הגלגול]] וה[[עיבור (מיסטיקה)|עיבור]] בקבלה. על פי תורה זו רוחות של רשעים וחוטאים וגם רוחות של צדיקים עלולים להיכנס בבני-אדם, כדי להשלים [[מצווה]] ולזכות בכניסה ל[[גן עדן]]. "הכינוי דיבוק נשמר לרוחות של חוטאים מן המדרגה העליונה, שמצאו מקלט בגוף קרבנותיהן כדי להימלט מרדיפות קשות בעולם אחר"{{הערה|שם=:3}}. עבור הרוחות שימש גוף הקרבן מחסה זמני מפגיעות בעת שהייתם בין שני עולמות וכן הזדמנות לתיקון ראשוני. חטאי הקרבן הם אלו שהקנו לרוח את הרשות להיכנס על אף היותם פעוטי ערך בהשוואה לחטאי הדיבוק. אולם, יש בגלגול הוכחה לחסדו של האל בעצם ההזדמנות לכפרה בדרך של שיקום רוחני במהלך החיים.

מבחינה קלינית, תופעת הדיבוק כללה מגוון רחב של תסמינים, כשהדיווחים מתמקדים בעיקר בהתנהגויות המשקפות בצורה מוחשית את נוכחות הרוח. בין תסמיני הדיבוק נכללו התנהגויות המשקפות את נוכחות הרוח והם כללו התכווצויות, דיבור זר ומוזר, בהתאם לזהותה ומינה של הרוח, תוקפנות פיזית ומילולית והתנהגות [[אימפולסיביות|אימפולסיבית]] וחסרת מעצורים. לעתים הקנתה נוכחות הרוחת יכולות מופלאות של דיבוק בשפה זרה וגילוי עתידות ונעלמות. גירושו של הדיבוק מהגוף אליו נכנס הוא הטיפול בתופעה. טקס הגירוש נעשה בפומבי ונוהל בידי [[מקובל|רב מקובל]] אשר התעמת עם הדיבוק עד ליציאתו. הטקס מורכב מסדרה קבועה של שלבים. "המגרש ניסה תחילה לשדל את הרוח לצאת בפיתויים ובהבטחות, ומשלא עלה הדבר בידו פנה להשבעות וחרמות ואף לפגיעה פיזית, כדי להכריחו לכך. שיאו של טקס הריפוי, שהתנהל פעמים רבות ב[[בית כנסת|בית הכנסת]] אגב שימוש בחפצי קודש למיניהם ([[ספר תורה|ספרי תורה]], [[שופר]]ות ונרות), היה וידוי הרוח על חטאיו בחייו ועל העונשים האיומים שהושתו עליו לאחר מותו...קדם ליציאת הרוח ויכוח על מקום היציאה, כאשר הרוח מבקש לעזוב דרך איבר מרכזי ולהטיל בו מום, והמגרש כופה עליו לעזוב דרך איבר פחות ערך... על פי המקרים המדווחים לפחות טקס הגירוש מצטייר כתרפיה יעילה למדי: ברוב המכריע של המקרים הרוח אכן נאלץ לצאת מגוף הקרבן ולהניח לו"{{הערה|שם=:3}}.