|
'''שיפון תרבותי''', או בקיצור '''שיפון'''{{הערה|[http://hebrew-academy.org.il/2012/06/%D7%A9%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9F/ האקדמיה ללשון קבעה כי הצורה התקנית בימינו היא שִׁיפוֹן בפ"א רפה.]}} (שם מדעי: ''Secale cereale'') הוא מין תרבותי בסוג [[שיפון (סוג)|שיפון]] שבמשפחת ה[[דגניים]]. השיפון הוא אחד הגידולים החקלאיים הנפוצים ביותר והוא דומה ל[[חיטה]] ול[[שעורה]]. ניתן להשתמש בדגני השיפון להכנת [[קמח]], [[לחם שיפון]], [[בירה]] משיפון (כמו גם חלק מסוגי ה[[וויסקי]], וה[[וודקה]]) ו[[מספוא]] לבהמות. ניתן לאכול את הדגן גם בשלמותו, או משוטח. אין לבלבל את השיפון עם ה[[זון (דגן)|זון]], הדומה לו ומשמש גם הוא כמזון לבהמות.
==היסטוריה==
מקור השיפון בזן בר אשר [[ביות|בוית]] במזרח [[אסיה הקטנה]]. במספר אתרים מ[[תקופת האבןהתקופה החדשההנאוליתית]] באזור זה נמצאו עדויות לביות של שיפון. באתר [[אלג'הויוק]] נמצא מטמון של גרעיני שיפון מפוחמים המתוארכים לשנת 4000 לפנה"ס, המצביעים על כך שבאותה עת, השיפון שימש כגידול חקלאי.{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=1hHSYoqY-AwC&pg=PA63&dq=Alaca+H%C3%B6y%C3%BCk+%2B++Neolithic&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwjo5pLkoeHLAhXBYpoKHXQnAmk4ChDoAQg8MAU#v=onepage&q=Alaca%20H%C3%B6y%C3%BCk%20%2B%20%20Neolithic&f=false Domestication of Plants in the Old World], מאת Daniel Zohary, Maria Hopf, Ehud Weiss, הוצאת OUP Oxford,{{כ}} 2012, עמ' 63–64}}. עדויות לביות מסודר וקבוע של שיפון הן מאוחרות יותר, ב[[תקופת הברונזה]] במרכז אירופה. ייתכן והשיפון נע מערבה כחלק מתערובת דגנים, וגודל באופן ייחודי רק מאוחר יותר. קיימים גם ממצאים מ[[תל אבו חוריירההוריירה]] (אתר ממשלהי [[התקופה האפיפלאוליתית]]) המצביעים על שימוש בשיפון, אך קיימת מחלוקת לגביהם: גם לגבי התיארוך וגם לגבי העובדה כי הממצאים מתבססים על גרעינים בלבד, ללא [[מורפולוגיה של הצמח - מונחים#מוץ|מוץ]]{{הערה|Colledge, S., & Conolly, J. (2010). [http://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1179/146141010X12640787648504 Reassessing the evidence for the cultivation of wild crops during the Younger Dryas at Tell Abu Hureyra, Syria]. Environmental Archaeology, 15(2), 124-138.}}.
ממצאים מן התקופה ה[[רומא העתיקה|רומית]] באירופה מעידים על שימוש בשיפון, אך [[פליניוס הזקן]] מתאר אותו כ"אוכל עלוב שיש לצרוכו רק על מנת להימנע מגוויעה ברעב" וכי נהוג לערבב אותו עם [[חיטה]] על מנת למתן את טעמו המר "אך גם אז הוא אינו נעים לקיבה". מאז [[ימי הביניים]] נעשה שימוש קבוע בשיפון כמרכיב בלחם בצפון-מרכז אירופה (ממזרח לגבול [[גרמניה]] - [[צרפת]] וצפונית ל[[הונגריה]]).
|
