יעקב גנס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
הסרת קישורים עודפים |
||
שורה 20:
בספטמבר [[1941]] החלו הגרמנים בביצוע [[אקציה|אקציות]] בגטו וילנה שנמשכו עד דצמבר באותה שנה, ובמהלכן נשלחו רבבות היהודים ל[[פונאר]] שבפאתי וילנה, ושם נרצחו. המשטרה היהודית התבקשה לסייע בהוצאה לפועל של האקציות, וכחלק מתפקידו ניסה גנס לסייע בהצלת יהודים רבים ככל הניתן.
במקביל, גנס והמשטרה היהודית החלו ליטול לעצמם תפקידים אשר היו בסמכותו של היודנראט, בהנהגת פריד. עם זאת, אופיו של היחס בין המשטרה היהודית ליודנראט בגטו לא נשא סממנים של מאבק בין מנהיגיהם. ואולם, עם סיום האקציות בדצמבר [[1941]], ניתן היה להבחין במאבק שהתגלע בין פריד לגנס. גנס הראה עליונות בולטת על פריד: גנס נטל מפריד סמכויות, וצבר במהירות השפעה וכוח בדרגים העליונים של מוסדות הגטו. שלטונו וסמכויותיו של גנס הפכו אפוא במהירות למוכרים בקרב תושבי הגטו. פריד עצמו הודה בשיחה פרטית בתחילת [[1942]] כי "גנס הוא השליט בגטו, ויש לו קשרים טובים עם הממשל ועם משטרת הביטחון". לבסוף, פירקו הגרמנים את היודנראט ביולי
ניתן להבין התפתחות זו לנוכח ההבדלים בין שני האישים ברקע האישי, באישיות, ובמעמדם בקהילה. אנטול פריד היה יהודי מתבולל, ולא היה מעורב בחיי היהודים שם. [[הרמן קרוק]] אמר כי פריד הוא "יהודי שחי כל חייו בווילנה, ואיש מווילנה היהודית לא הכיר אותו". בשל כך, אף אחד גם לא רצה במינויו ליושב-ראש היודנראט. מינויו היה מקרי לחלוטין, הוא לא זכה לאמונם של תושבי הגטו, וכונה בשמות גנאי רבים. הסברה שרווחה בגטו היא שפריד דואג רק לעצמו, וגורל הגטו אינו מעניין אותו.
שורה 30:
====יחס הממשל הנאצי לגנס====
עד אמצע [[1942]] נתנו השלטונות הנאציים לגנס עדיפות ברורה, אולם זו לא הייתה רשמית. ניתן לכך ביטוי בכך שהם לא התערבו בענייני הגטו על רקע השתלטות המשטרה היהודית על תפקידי היודנראט. ב-[[29 באפריל]]
{{ציטוט|תוכן=1. המשטרה היהודית היא בהנהגתו של מפקד המשטרה היהודית, יעקב גנס.{{ש}}2. המשטרה היהודית בהנהגתו של מפקד המשטרה תפקח על הסדר והביטחון בגטו.{{ש}}3. תפקידה העיקרי הוא לבצע את הפקודות וההנחיות של הגביטסקומיסר של העיר וילנה ללא כל הסתייגות. אחראי בפני הוא מפקד המשטרה היהודית שמונה על ידי והשוטרים בתפקיד.
<div style="direction: ltr;">
| |||