רפובליקת פירנצה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 106:
 
את מקומו של פיירו, ירשו שני בניו [[לורנצו דה מדיצ'י|לורנצו]] ו[[ג'וליאנו דה מדיצ'י|ג'וליאנו]] את נכסיו ותואריו, אם כי מעולם לא ביקשו מעמד רשמי של שליטים. ב-[[1478]] קשרו בני [[בית פאצי|משפחת פאצי]] [[מזימת פאצי|קשר]] לתפוס את מקומו של בית מדיצ'י בהנהגת העיר, בסיועם של ה[[ארכיבישוף]] של [[פיזה]] וה[[אפיפיור]] [[סיקסטוס הרביעי]]. הם תקפו את לורנצו ואת ג'וליאנו ב[[קתדרלה]] של פירנצה, והצליחו להרוג את ג'וליאנו לפני המזבח. לורנצו הצליח להתגונן בעזרת חרבו עד אשר חברו המשורר [[פוליטיאן]] חילץ אותו. תושבי העיר, שדעתם הייתה נוחה משלטון בית מדיצ'י, התנגדו למזימה ועשו בקושרים, ובכלל זה בארכיבישוף, [[לינץ']] אכזרי. בעקבות דיכויו של ניסיון ההפיכה הכריז האפיפיור על נידויו של לורנצו, החרים את נכסי המשפחה ואף הטיל חרם על העיר. כאשר צעדים אלה לא הועילו, כרת האפיפיור ברית עם [[פרדיננדו הראשון מלך נאפולי|פרדיננדו הראשון]] מלך [[נפולי]], שהכריז מלחמה על פירנצה. משראה שאין בכוחה של פירנצה לעמוד במלחמה, נסע לורנצו לנאפולי ב-[[1480]] ויישב את הסכסוך בדרכי שלום. לורנצו ניצל את הפופולריות שזכה לה בעקבות מניעת המלחמה כדי לקדם שינויים בחוקת העיר שהעניקו לו סמכויות נוספות. המשך תקופת שלטונו של לורנצו התאפיין בניסיון לשמור על השלום ועל מאזן הכוחות בין המדינות הקטנות של צפון איטליה, ובמקביל למנוע מהממלכות האחרות באירופה להשתלט על חלקים מאיטליה. כן דאג לקידום הקריירה של בניו.
 
לורנצו היה איש [[רנסאנס]] מן המעלה הראשונה. הוא כתב שירים ב[[טוסקנית]] שזכו להערכה ספרותית רבה. כמו כן תמך בציירים [[לאונרדו דה וינצ'י]], [[דונטלו]], [[סנדרו בוטיצ'לי]], [[דומניקו גירלנדיו]], [[אנדריאה דל ורוקיו]] ו[[מיכלאנג'לו בואונרוטי]], ועמד במרכזה של קבוצה [[הומניזם|הומניסטית]], שניסתה לשלב את רעיונותיו של [[אפלטון]] עם ה[[נצרות]]; בין חבריה היו הפילוסופים [[מרסיליו פיצ'ינו]] ו[[פיקו דלה מירנדולה|ג'ובאני פיקו דלה מירנדולה]] והמשורר [[אניולו פוליציאנו]].