מחנה הריכוז ראב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ rlm
Ehud2244 (שיחה | תרומות)
עריכה
שורה 1:
{{coord|44|46|48|N|14|43|8.4|E|display=title|type:landmark}}
[[File:WW2-Holocaust-Europe-he.png|שמאל|ממוזער|מפת מחנות ריכוז והשמדה בשואה]]
[[קובץ:Rab1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שורות הצריפים במחנה ב-1943]]
[[קובץ:Rab2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הצריפים במחנה ב-1943, מבט מחוץ לגדר]]
שורה 5 ⟵ 6:
'''מחנה הריכוז ראב''' (ב[[סרבו-קרואטית]]: '''Koncentracijski logor Rab''', ב[[איטלקית]]: '''Campo di concentramento per internati civili di Guerra – Arbe''') היה [[מחנה ריכוז]] איטלקי שהוקם במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] באי [[ראב]] שב[[קרואטיה]]. המחנה היה אחד מתוך מספר מחנות ריכוז שהקימו האיטלקים לאורך חוף [[הים האדריאטי]] ונאסרו בו בעיקר חשודים בקשרים עם פרטיזנים או מתנגדי שלטון הכיבוש וכן [[יהודים]]. המחנה היה פעיל בשנים [[1942]] - [[1943]].
 
== תולדות המחנה ==
[[איטליה הפשיסטית]] כבשה את האי ראב ב[[אפריל]] [[1941]] וסיפחה אותו כחלק מ[[האימפריה האיטלקית]]. ב-[[7 ביולי]] [[1942]] הקים השלטון האיטלקי בכפר קמפור (Kampor) מחנה ריכוז לתושבים ה[[סלאבים]] והיהודים של אזורי הכיבוש בקרואטיה וב[[סלובניה]], שנודע בשם "מחנה ריכוז לאסירי מלחמה אזרחים - ארבה". בשיא תפוסתו הוחזקו במחנה למעלה מ-10,000 איש, מהם יותר מאלף יהודים, ונתונים אלה אינם כוללים אסירים שלא שהו במחנה אלה עברו דרכו בדרכם למחנות ריכוז אחרים. סך הכל הוחזקו במחנה כ-15,000 איש וכ-1,500 מהם מצאו בו את מותם כתוצאה מתנאי המחיה הקשים‏{{הערה|1=‏[http://www.romacivica.net/ANPIROMA/deportazione/deportazionecampi1a.htm Il campo di concentramento di Arbe]‏}}. מקורות אחרים מדברים על 20,000 אסירים מהם 2,300 עד 4,000 איש שמצאו בו את מותם. כ-3,500 מהיהודים שהוחזקו במחנה נאסרו בו לאחר שנמלטו מאימת שלטון ה[[אוסטאשה]] בקרואטיה, וכ-750 נוספים הועברו ממחנה הריכוז באי לופוד, בו רוכזו יהודי [[דוברובניק]] וסביבתה. תנאי המאסר לאסירים היהודים היו טובים יחסית לאלה של הסלובנים והקרואטים, אשר נאסרו בו בשל חשד לפעילות עוינת כנגד שלטונות הכיבוש האיטלקי‏‏{{הערה|1=‏[http://www1.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%204803.pdf The Rescue of Jews in the Italian Zone of Occupied Croatia‏ ]}} גם בין היהודים היו כאלו שמתו כתוצאה מהתנאים הקשים במחנה וחלקם, בעלי נתינויות זרות, נשלחו ל[[אושוויץ]].
מקורות אחרים מדברים על 20,000 אסירים מהם 2,300 עד 4,000 איש שמצאו בו את מותם. כ-3,500 מהיהודים שהוחזקו במחנה נאסרו בו לאחר שנמלטו מאימת שלטון ה[[אוסטאשה]] בקרואטיה, וכ-750 נוספים הועברו ממחנה הריכוז באי לופוד, בו רוכזו יהודי [[דוברובניק]] וסביבתה.
תנאי המאסר לאסירים היהודים היו טובים יחסית לאלה של הסלובנים והקרואטים, אשר נאסרו בו בשל חשד לפעילות עוינת כנגד שלטונות הכיבוש האיטלקי‏‏{{הערה|1=‏[http://www1.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%204803.pdf The Rescue of Jews in the Italian Zone of Occupied Croatia‏ ]}} גם בין היהודים היו כאלו שמתו כתוצאה מהתנאים הקשים במחנה וחלקם, בעלי נתינויות זרות, נשלחו למחנה ההשמדה [[אושוויץ]].
 
{| border="1"
שורה 29 ⟵ 33:
|16 בנובמבר - 27 בנובמבר 1942 ||6647 ||1560 ||926 ||9133
|}
 
 
עם כניעת איטליה במלחמה ב-[[8 בספטמבר]] [[1943]], התמרדו האסירים והוציאו להורג את מפקד המחנה. מפקדיו האחרים הצליחו להימלט והמחנה נסגר. במקום האיטלקים נתפס השלטון באי על ידי [[גרמניה הנאצית]] ששלטה בו עד [[1945]]. ב-[[1953]] הוקמה [[אנדרטה|אנדרטת]] זיכרון באתר המחנה והמחנה נהרס ולא נותר ממנו זכר. לאחר המלחמה היה האי לחלק מ[[הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה]] עד שקרואטיה זכתה לעצמאותה ב-[[1991]].
 
ביום הכניעה של איטליה (8 בספטמבר 1943) טס מעל המחנה מטוס קל. ה[[פרטיזן|פרטיזנים]] היוגוסלבים סברו שזה היה מטוס תצפית ובערב יפציצו את המחנה או יפלשו הגרמנים/אוסטשים. על כן, כל האסירים הוצאו כ-2 ק"מ מהמחנה ולנו בשטח פתוח. למחרת היום אכן הגרמנים הפציצו שתי אניות שעגנו ליד האי ומטרתן של האניות הייתה לפנות את האסירים לחוף. באותו לילה, למרות הים הסוער, רוב היהודים פונו לחוף בסירות דיג מסוג "טראבאקולה". סירות אלו הביאו את האסירים לחוף סיין (Senj) וסבטיורי (Sveti Juraj).
לגרמנים ולקרואטים נודע על מנוסת היהודים, על כן חיפשו אותם באזור הנחיתה במטרה להשמידם.
יהודים אלה נעו בלילה ועברו את הרי ולביט (Velebit) במשך 4 עד 6 לילות. חלקם הגיע לכפר קרסנו (Krasno) ושם אכלו את הארוחה החמה הראשונה מזה זמן רב. בגלל הים הסוער היו אסירים שלא רצו להתפנות ונשארו באי. למחרת היום פלשו הגרמנים והאוסטאשים לאי, מצאו את היהודים שנותרו באי ורצחו את כולם. היו כאלו שניסו להסתתר בבית החולים המקומי כחולים אולם הם נתגלו שם ונרצחו או שנשלחו לאושוויץ להרצח שם.
 
245 מהיהודים הצעירים שניצלו מהמחנה התאגדו במסגרת גדוד הפרטיזנים "שנודע כ"גדוד ראב".
 
== לאחר המלחמה ==
לאחר שחרור המחנה כלל צריפי ומתקני המחנה נהרסו ולא נותר ממנו זכר במקום בו שכן. בחיפוש שערך חוקר ישראלי אחר גנזך או תיעוד כל שהוא על המחנה לא נמצא דבר, למעט כתב יד של נזיר במנזר בראב. הנזיר תיאר בפרוטרוט כל אירוע וכל אשר נעשה בראב בין אם קשור למחנה ובין אם לא קשור.