אמנות סביבתית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏ההגות היהודית והמודעות הסביבתית: {{תנ"ך|מלכים ב|ג|יט|קצר=כן}}
שורה 62:
ביהדות מתבטא נושא שימור הסביבה במיוחד באיסור "בל תשחית" המחנך את האדם לרגישות לסביבתו.
 
המקור לאיסור ההשחתה נמצא ב{{תנ"ך|דברים|כ|יט}}: בתקופות קדומות היה נהוג לכרות עצים בזמן מלחמה. ({{ציטוטון|וְהִכִּיתֶם כָּל עִיר מִבְצָר וְכָל עִיר מִבְחוֹר וְכָל עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ וְכָל מַעְיְנֵי מַיִם תִּסְתֹּמוּ וְכֹל הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה תַּכְאִבוּ בָּאֲבָנִים}}, {{תנ"ך|מלכים ב' |ג |יט|קצר=כן}}). החוק בספר [[דברים]] יוצא כנגד מנהג זה ואוסר עליו.
({{ציטוטון|כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצור}}. ציווי זה משמש מקור לפסיקה מאוחרת בדבר האיסור להשחית גם אילנות סרק וחומרים אחרים, כלשונו של [[רמב"ם|הרמב"ם]] בהלכות מלכים פרק ו', הלכה י: {{ציטוטון|ולא האילנות בלבד, אלא כל המשבר כלים וקורע בגדים והורס בניין וסותם מעיין ומאבד מאכלות דרך השחתה עובר בלא תשחית}}.
{{ציטוטון|אמר רבי יהודה: מי שיוצא בימי ניסן ורואה אילנות כשהם מלבלבים, אומר " 'ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובים להתנאות בהם בני אדם}} (ברכות מג/ב).