אורבנוס השמיני – הבדלי גרסאות

ה[[אפיפיור]] '''אורבנוס השמיני''' (ב[[לטינית]]: '''Urbanus VIII''';{{כ}} אפריל [[1568]] - [[29 ביולי]] [[1644]]) נולד בשם מפאו ברבריני (Maffeo Barberini), כיהן כאפיפיור מה-[[6 באוגוסט]] [[1623]] ועד מותו. היה אפיפיור פעלתן שהצליח לשמור על [[ריבונות]] [[מדינת האפיפיור]] בשנים הסוערות של [[מלחמת שלושים השנים]], והיה האחרון שהגדיל את שטחה באמצעים צבאיים. כבעל השכלה [[רנסאנס]]ית, תמך ביד נדיבה באמנים. אולם הרפתקנותו וראוותנותו שיקעו את מדינתו בחובות כבדים והביאוה לסף התמוטטות כלכלית.

נולד ב[[פירנצה]] למשפחת הסוחרים העשירה, [[משפחת ברבריני]]. התחנך אצל ה[[ישועים]] וקיבל תואר [[דוקטור]] ל[[משפטים]] מ[[אוניברסיטת פיזה]] ב-[[1589]]. ב-[[1604]] מינה אותו האפיפיור [[קלמנס השמיני]] ל[[בישוף]] טיטולרי של [[נצרת]] (כהונה סמלית, כיוון שנצרת הייתה תחת שלטון [[האימפריה העות'מאנית]]). לאחר מכן מונה ל[[נונציו]] ל[[צרפת]]. ב-[[1606]] הועלה לדרגת [[קרדינל]], ונשלח לשליחות אפיפיורית ל[[בולוניה]].

ב-[[1623]] נבחר לאפיפיור בגיל 56, הצעיר יחסית 56.

ברבריני העביר את מעוזה של משפחתו מפירנצה לרומא, והעניק לבני משפחתו משרות בכירות. את אחיו ושני אחיינים שלו מינה לקרדינלים ואחיין נוסף, תדאו, מונה ל[[נסיך]] [[פלסטרינה (עיר)|פלסטרינה]], לנושא דגל הכנסייה ומושל רומא ומפקד [[טירת סנטאנג'לו]].

עבורבשביל מגוריו ומגורי בני משפחתו, רכש את [[ארמון ברבריני]] המפואר והתקין סביבו את [[כיכר ברבריני]] המאופיינת ב[[מזרקת טריטון]] (מעשה ידי [[ג'ובאני לורנצו ברניני|ברניני]]). אנשי רומא התייחסו לברבריני ומשפחתוולמשפחתו כאל [[נובו ריש]]ים ("עשירים חדשים"), המאופיינים בטעם המוני ובראוותנות. כאשר הורה אורבנוס השמיני להשתמש ב[[ארד]] מן ה[[פנתאון ברומא|פנתאון]] על מנת לפאר את [[בזיליקת סן פייטרו]], נטבע הביטוי (ב[[לטינית]]) ''quod non fecerunt barbari, fecerunt Barberini'' ("מה שלא עשו ה[[ברברים (מונח)|ברברים]], עשה הברבריני"){{הערה|[http://www.treccani.it/vocabolario/quod-non-fecerunt-barbari-barbarini-fecerunt/ הסבר מהמילון האנציקלופדי האיטלקי]}}.

מטרתה העיקרית של פעילותו המדינית והצבאית של אורבנוס השמיני הייתה שימור עצמאותה וריבונותה של מדינת האפיפיור, והרחבת השפעתה ב[[איטליה]], תוך שימוש בדוקטרינת [[מאזן הכוחות]] (שנטוותה על ידי בן תקופתו [[הקרדינל רישלייה]]), בה השתמש לטוויית בריתות הגנה והתקפה שהקנו לו מעמד של שחקן מפתח בחצי האי האיטלקי. בין יתר פעולותיו ברומא, הקים מפעלימפעלים ומחסני נשק בוותיקן וב[[טיבולי (איטליה)|טיבולי]] (במתכונת של ה[[ארסנאלה]] הוונציאני) וביצר את [[נמל]] [[צ'יוויטווקיה]] ואת גבעת [[ג'אניקולו]].

בשנת [[1628]] סיפח לנחלתו את דוכסות [[אורבינו]], לאחר ששליטהששליטהּ מת בלא יורשים. שנה לאחר מכן, לאחר מות היורש האחרון של [[בית גונזגה]] {{אנ|House of Gonzaga}}, תמך בתביעתו של שרל מנווארה ה[[פרוטסטנטים|פרוטסטנטי]] על [[מנטואה]], על פני תביעת [[בית הבסבורג]] הקתולי, תוך ששיקולים מדיניים גוברים על שיקולים דתיים.

ב-[[1636]] תוכנן נhסיוןניסיון לכלוא את האפיפיור ולמנות אחר תחתיו, או [[התנקשות|להתbקשלהתנקש]] בחייו, במהלך שהותו ב[[אחוזת האפיפיור בקסטל גנדולפו|קסטל גנדולפו]]. כאשר התגלתה המזימה, הורה אורבנוס השמיני לכל הקרדינלים במינוי [[בישוף|בישופים]] לשוב מרומא ל[[דיוקסיה|דיוקסיות]] שלהם.

ב-[[1638]] הגן על ה[[מיסיון]] הישועי ב[[דרום אמריקה]], כגוף המיסיונרי המועדף על הכס הקדוש, ותמך בשיטת יישובם של הילידים ביישובי המיסיון הישועי, מבלי לשעבדם. עם זאת, סיים את ה[[מונופול]] המיסיונרי של הישועים ב[[סין]] וב[[יפן]], והתיר לגופים נוספים להיכנס לארצות אלה בתמיכתו.

אורבנוס, מצידו, הציג בפני גליליי פרשנות לפיה כל עוד התאוריה ההליוצנטרית משמשת לצורכי חישוב וניבוי וכ[[מודל מתמטי]] בלבד, אין לכנסייה כל בעיה עם התאוריה, אך אין להציגה כתיאור פיזיקלי של העולם כפי שהוא. בעקבות שיחותיהם של המדען והאפיפיור כתב גליליאו את ספרו "[[דיאלוג שלעל שתי מערכות העולם המרכזיות]]", בו הוא מציג את הגישה ההליוצנטרית מול גישת [[תלמי (אסטרונום)|תלמי]], באופן של דיאלוג פתוח המאפשר לכל שיטה להציג את כוחה, אך תוך יתרון ברור לאלגנטיות המתמטית של המודל ההליוצנטרי. בעצתו של האפיפיור וה[[צנזורה]], צירף גלילאו לספרו הקדמה המסבירה שהפסיקה בדבר השיטה הנכונה נתונה בידי הכנסייה, תוך התאמה לכתבי הקודש.

לאחר שהספר ראה אור ב-[[1632]], הכריחה דעת הקהל הסוערת של השמרנים את האפיפיור לערוך לגלילאו משפט על ידי ה[[אינקוויזיציה]]. המשפט החל ב-[[12 באפריל]] [[1633]]. בשלב הראשון נאלץ גלילאו להודות שאמנם חרג מהאיסור המקורי של בלרמינוס מ-[[1616]], בשלב הבא הודה גלילאו שהספר נוטה מדי לדעת קופרניקוס אך שלא זו הייתה כוונתו, ושהוא רק ביקש להציג דיון היפותטי. פסק הדין קבע שיש להחרים את הספר, שעל גלילאו לקרוא כתב חזרה בתשובה פומבי, ושהוא יבלה את שארית ימיו במאסר (אותו ריצה ב[[וילה]] בפירנצה).

האפיפיור היה [[פטרון (אומנות)|פטרון]] אמנות ומדע. בין האמנים שטיפח ומימן נמנו [[ניקולה פוסן]], [[קלוד לורן]] ו[[פייטרו דה קורטונה]]. אולם האמן שנודע בשיתוף הפעולה שלו עם אורבנוס השמיני היה ברניני, שהשלים את בנייתה ועיטורה של בזיליקת סנט פייטרו, שיפץ כנסיות ברחבי רומא והיה אחראי על עיצובה של כיכר ברבריני ומזרקתושל מזרקת טריטון שבמרכזהשבמרכזהּ, כמו גם על [[מזרקת הספינה]] שלמרגלות [[המדרגות הספרדיות]].

בתחום המדע, הזמין האפיפיור לרומא את המדען הרב-תחומי [[אתנסיוס קירכר]], ומימן את שהותו.

אורבנוס השמיני ירש חוב בסך 16 מיליון [[סקודו איטלקי|סקודי]], ב-[[1635]] תפח החוב לכדי 28 מיליון, וב-[[1640]] הגיע ל-35 מיליון. כ-80% מהכנסות מדינת האפיפיור הועברו לשם תשלום ה[[ריבית]] על ההלוואות שנטל.

ב[[קונקלווה]] שנערכה לאחר מותו לא נבחר הקרדינל שהיה יד-ימינו, ואףושום אפיפיור אחריו לא נטל לו עוד את השם אורבנוס.