קריית היובל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תמונות - הסבה לעברית, תיקון פרמטרים*
אין תקציר עריכה
שורה 1:
[[קובץ:Kiryat_HaYovel.jpg|שמאל|250px|הבלוקים של רחוב הנטקה בשנות ה-50ה50|ממוזער]]
[[קובץ:Kiryat Hayovel 1961.jpg|שמאל|250px|רחוב פלורנטין ב-1961ב1961|ממוזער]]
[[קובץ:Kiryathayovel supermarket1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קריית יובל]]
[[קובץ:Kiryat HaYovel Jubileetown.jpg|שמאל|ממוזער|250px|המרכז המסחרי]]
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - Monster Slide.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[גן המפלצת]] הידוע ב'''קריית היובל''']]
'''קריית היובל''' היא [[שכונה]] בת כ-25כ25,000 נפש בדרום מערב [[ירושלים]]. השכונה נוסדה בשנת [[1954]], שלוש שנים לאחר יובל [[הקרן הקיימת לישראל]] שחל בשנת [[1951]], ובו התכוונו להתחיל את בניין השכונה, ומכאן שמה.
 
==מיקום השכונה==
קריית היובל שוכנת בדרום־מערב העיר ופרושה על מרומי רכס שכיוונו צפון-דרום וגובהו כ-810כ810 מ' מעל [[פני הים]], והיא נחשבת לאחת השכונות הגבוהות בירושלים. רכס קריית היובל יושב בין [[הר הרצל]] ושכונת [[עין כרם]] ממערבו. בדרום משתפל הרכס לעבר [[נחל רפאים]] וממזרח גובל ב[[נחל מנחת]]. בשל המיקום הגאוגרפי שלה צופה השכונה לנוף מרשים. מבחינת שכונות העיר השכונה ממוקמת מדרום לשכונת [[בית וגן]]; ממזרח לשכונת עין כרם ומעליה, וממזרח לקריית [[הדסה עין כרם]], ל[[קריית מנחם]] ול[[עיר גנים (שכונה)|עיר גנים]]; ממערב לשכונות בית וגן, [[רמת דניה]], [[רמת שרת]] ו[[מלחה (שכונה)|מנחת (מלחה)]] ומצפון ל[[גן החיות התנ"כי]] ולעיר גנים א'.
 
==היסטוריה==
שורה 14:
באפריל [[1948]] התרחשו קרבות בין כוח [[ההגנה]] שישב בחירבת חמאמה (כיום: [[הר הרצל]]) ובין כוחות מתנדבים ערביים שישבו באל-ג'ורה (כיום: [[אורה]]). במהלך הקרבות נטשו כפריי בית מזמיל את כפרם ואדמות הכפר הועברו ל[[האפוטרופוס הכללי|אפוטרופוס הכללי]] הממונה על הרכוש הנטוש (אדמות נפקדים), ונמכרו ל[[הקרן הקיימת לישראל|קרן הקיימת]] בעִסקת "מיליון הדונם הראשונים".
 
בשנת 1950 הוקצו 17001,700 דונם להקמת השכונה אשר על פי התוכנית יועדה לכלול 20002,000 יחידות דיור עבור עולים חדשים, ועוד כ-1000כ1,000 יחידות דיור לארגונים המזוהים עם מפלגות שונות. כן הוקצה שטח בשכונה לאזור תעשייה{{הערה|{{חרות||בית מזמיל - שכונה עירונית חדשה|1950/10/09|00202}}}}. 30 משפחות ראשונות התגוררו בשכונה במאי 1951{{הערה|{{חרות||שכון בית מזמיל|1951/05/24|00430}}}}. בחודשים הראשונים לא היו בשכונה חשמל וטלפון{{הערה|{{חרות||משתכני בית מזמיל מתנים צרותיהם|1951/12/10|00419}}}}. הבתים נבנו באיכות גרועה ולאחר שנה נדרשו לשיפוץ יסודי{{הערה|{{הצופה||שיכון העולים בבית מזמיל|1952/11/25|00300}}}}. ביוני 1953 החל אכלוס של 100 דירות [[עמידר]] בשכונה, שנבנו בבניינים דו קומתיים, שכללו כל אחד 4 דירות{{הערה|{{על המשמר||נמסרו 100 דירות עמידר|1953/06/05|00709}}}}.
 
בתחילת שנותיה נבנו בשכונה בתים דו-קומתיים כשבכל בית יש ארבע יחידות דיור על שטח של פחות מחצי דונם. הבתים היו מצופי אבן "דבש" פראית ובשל כך הוענק להם הכינוי: "בתי אבן", יחידות הדיור הללו היו קטנות (כ-33כ33 [[מטר רבוע]]). יותר מאוחר הצטרפו אל בתי האבן צריפים עשויים עץ ו[[אזבסט]] שכונו בשם "אזבסטונים". נבנו שתי שכונות כאלו: האחת מסביב לערוץ הנחל שמערב דרום-מערב לקריית היובל, בינה לשכונת עיר גנים (אזבסטונים א'). והשנייה ממערב לבתי השכונה בכיוון עין כרם (אזבסטונים ב'). בהמשך, נבנו שיכונים עבור האנשים שישבו באזבסטונים. בכלל נבנו בשכונה שיכונים רבים: שיכון ותיקי [[ההסתדרות]], שיכון עובדי המדינה, שיכון עובדי [[משרד העבודה]], שיכון אזרחי של חברי [[הציונים הכלליים]] ועוד שיכונים (רבים מהם נבנו על ידי חברת [[שיכון עובדים]]). במשך שנותיה הראשונות, נחשבה השכונה ל[[שכונת עוני]]. לעזרתה באו שיכוני ה[[סטודנט]]ים שנבנו במרכזה (ברחוב גואטמלה ).
 
בחלק מהשכונה נבנו החל משנת 1953 וילות מפוארות במונחי הימים ההם. אחד מהם, של [[אליעזר ליבנה]], היה למוקד דיון ציבורי כאשר המוסד לביקורת של [[מפא"י]] הורה לליבנה שלא להתגורר בבית, הוראה שליבנה סירב למלא{{הערה|{{מעריב|מ. מייזלס|מפא"י מחסלת חשבונה עם ליבנה|1956/08/12|00701}}}}.
 
===אחרי מלחמת ששת הימים===
ב-[[1970]] הוקמה ממזרח לקריית היובל שכונת היוקרה [[רמת דניה]], שנקראת על שם החברה שבנתה אותה, ומי שהשיגה ידו עבר לשכונה החדשה. הקמת שכונות הלוויין של ירושלים לאחר [[מלחמת ששת הימים]] והחל מראשית [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70ה1970]] הביאה תושבים רבים לעזוב את השכונה העממית ולעבור לשכונות החדשות ([[נווה יעקב]], [[גילה]], [[הגבעה הצרפתית]] ו[[רמת אשכול]]) בהן אפשר היה להשיג דירות רחבות ידיים בתנאים נוחים. למרות זאת, לשכונה היו יתרונות: היותה שכונה מרכזית בדרום-מערב העיר, קרבתה ל[[מרכז רפואי הדסה|בית החולים הדסה עין כרם]] וליציאה ל[[תל אביב]] וכביש ישיר ורחב המוביל ממנה למרכז העיר (שדרות הרצל). בשל יתרונות אלו אימצו רבים את השכונה ובהם סטודנטים ב"הדסה" וב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית]]. גם המרכז המסחרי של השכונה היה הצלחה וה[[מתנ"ס]]ים הראשונים שנבנו בה בסיועה של [[ההסתדרות]] סייעו להצלחה המקומית, השכונה הייתה למרכז [[תרבות]] והדבר הביא אנשים רבים מהמעמד הבינוני לעבור לגור בשכונה.
 
בתמוז [[1975]] אירעה מפולת אבנים ברחוב ברזיל ונהרגו כמה בני אדם, ביניהם שני ילדים.
שורה 27:
בעשרה במרץ 1991 נרצחו 4 נשים בפיגוע דקירה בזמן שהמתינו לאוטובוס.
 
בעיצומה של [[האינתיפאדה השנייה]], ב-[[29 במרץ]] [[2002]], פוצצה עצמה מחבלת מתאבדת פלסטינית בכניסה ל[[סופרמרקט]] במרכז המסחרי של השכונה, ורצחה נערה ואת המאבטח חיים סמדר ז"ל אשר מנע בגופו את כניסתה של המחבלת.
 
==אופי השכונה==