המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה
שורה 21:
 
==לאומיות==
תופעה נוספת שרווחה במוזיקה הרומנטית: זרם ה[[לאומיות]]. בתקופה הרומנטית הייתה באירופה התעוררות לאומית ומלחיניםוחלק מהמלחינים החלו לשלב נעימות עממיות (לעתים של עמם ולעתים של עמים אחרים) ביצירותיהם. דוגמאות בולטות - [[מוסורגסקי]] (מוטיבים [[רוסיה|רוסיים]]), [[ג'ורג' גרשווין|גרשווין]] (מוטיבים של מוזיקה שחורה), [[דבוז'אק]] (מוטיבים של מוזיקת עם צ'כית, לאו דווקא אמריקאית-ילידית, כפי שיש הסבורים בטעות), [[ברהמס]] (מוטיבים צועניים), [[סמטנה]] (מוטיבים [[צ'כיה|צ'כיים]]), [[ראוול]] (מוטיבים [[ספרד]]יים), [[סיבליוס]] (מוטיבים [[פינלנד|פיניים]]), [[פרדריק שופן|שופן]], [[הנריק וייניאבסקי]] (מוטיבים [[פולין|פולניים]]) ו[[פרנץ ליסט]] (מוטיבים [[הונגריה|הונגריים]]).<!-- טעות חריפה - חלק מהמלחינים, כמו רוול וגרשווין אינם מהתקופה הקלאסית, אלא מהמאה ה-20 ואינם קשורים לתנועות הלאומיות בתקופה. שמישהו יתקן את זה בבקשה.-->
 
== הזרם הפוסט-רומנטי ==
התקופה הפוסט רומנטית (או "הזרם הפוסט רומנטי") הושפעה מהמוזיקה של ריכרד וגנר. ארבעת נציגיה החשובים היו: [[גוסטב מאהלר]], [[ריכרד שטראוס]], [[אנטון ברוקנר]] ו[[הוגו וולף]] שפעלו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. ביצירותיהם ניתן להבחין בתהליך של מתיחת השפה הטונאלית עד לקצה גבול ההרמוניה הפונקציונאלית ובפריצת כל גבולות הכתיבה המסורתית בשם חופש הביטוי האמנותי. את היצירות מאפיין בדרך כלל ביטוי רגשי עז. פרט להוגו וולף, הכול הגדילו את ממדי הפורום המבצע ואת אורך היצירות לכדי ממדים מונומנטליים (ר. שטראוס, מאהלר, ברוקנר) והפגינו יכולות תזמור מרהיבות.
 
==קישורים חיצוניים==