המלחמה הפונית השנייה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←פתיח: , קישורים פנימיים |
←הצדדים הלוחמים: הרחבה |
||
שורה 281:
בשנת 219 הטיל חניבעל [[המצור על סגונטום|מצור]] על סגונטום (כיום [[סגונטו]] בספרד), בעלת בריתה של רומא. המצור על סגונטום, קיבל את השם [[פרשת סגונטו]], והייתה העילה לפרוץ המלחמה. רומא הייתה עסוקה באותה עת ב[[המלחמה האילירית השנייה|מלחמה האילירית השנייה]], ולכן לא יכלה להתפנות לעזרת סגונטום. אמנם הרומאים שלחו משלחות לחניבעל ולסנאט בקרתגו, בדרישה להפסיק את הלחימה, אך אלו לא הועילו, וחניבעל כבש את סגונטום. כתוצאה מכך הכריזה רומא מלחמה על קרתגו.
==צבאות ופיקוד==
===רומא===
====הצבא הרומאי====
{{ערך מורחב|הצבא הרומי בתקופת הרפובליקה התיכונה}}
השירות בצבא הרומי נחשב זכות וחובה של כל אזרח רומאי. באותה תקופה היה מקובל שרק אזרחים בעלי רכוש מינימלי זכאים לשרת בצבא. היו לכך שתי סיבות: הראשונה, שבאותה תקופה היה מקובל שהחיילים רוכשים בעצמם את כלי הנשק, המזון והלבוש. והשנייה הייתה אמונה מקובלת שרק אזרחים שכבר יש להם רכוש יכולים לשרת באמת את המדינה.{{הערה|שצמן, עמ' 244.}} גיוס חובה הונהג רק לעתים נדירות,{{הערה|שם=שצמן 245|שצמן, עמ' 245.}} אולם במהלך המלחמה הוא הופעל מספר פעמים בלית ברירה. החיילים חולקו ליחידה צבאית שנקראה [[לגיון]]. כל לגיון כלל 3,000 [[חיל רגלים כבד|רגלים כבדים]] מעולים שנקראו [[לגיונר]]ים, וכן 1,200 [[חיל רגלים קל|קלי נשק]].{{הערה|[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Polybius/6*.html#20 פוליביוס, ספר שישי, 20-21].}} מדי שנה גויסו 4 לגיונות.{{הערה|שם=שצמן 245}} בנוסף על כך גויסו חיילים מקרב הערים בעלות הברית הלטיניות והאיטלקיות. הגיוס מהערים השתנה בהתאם לכוח האדם שלהן וצרכיה של רומא.{{הערה|שם=שצמן 246|שצמן, עמ' 246.}} בעלות הברית תרמו [[חילות עזר של הצבא הרומי|חילות עזר]] שהורכבו מחיילים מאיכות משתנה, בהתאם לאזור שממנו גויסו. מספר חיילי בעלות הברית היה דומה למספר הרומאים, ולעתים אף עלה עליו.{{הערה|שם=שצמן 246}} חילות העזר היו מגוונים הרבה יותר מהלגיונות, והם השלימו את יכולות הלגיונות בעזרת מיומנויות מקומיות שנשאו אנשיהם. חלקם היו [[לוחמה הררית|לוחמי הרים]] מעולים, אחרים היו [[חץ וקשת|קשתים]] טובים, וכן הלאה. בנוסף לכך, תרמו בעלות הברית את החלק הגדול והאיכותי יותר של [[חיל פרשים בצבא הרומי|חיל הפרשים בצבא הרומי]].
בניגוד לקרתגו, ברפובליקה הרומית לא הייתה הפרדה בין הדרג הפוליטי לפיקוד הצבאי. ראשי המדינה (ה[[קונסול (רומא העתיקה)|קונסולים]]) היו ראשי הצבא בפועל בשדה הקרב. כל שנה [[בחירות ברומא העתיקה|נבחרו]] שני קונסולים, וכל אחד מהם קיבל [[פרובינקיה]] מסוימת עם מינויו.{{ביאור|בהמשך השתנה מנהג זה, והפרובינקיות הוכרזו עוד בטרם נערכו הבחירות - זאת על מנת למנוע מצב שבו קונסול מסוים זוכה בבחירות ואז מקבל, בדרך לא דרך, פרובינקיה עשירה שיוכל למצוץ את לשדה.}} הקונסול היה מקבל כוחות צבא לפי הצורך, בהתאם למיקום הפרובינקיה. צבא קונסולרי תקני כלל שני לגיונות רומאים וכוחות בעלות הברית, בסך הכול כ-20,000 רגלים וכ-2,000 פרשים. אם המצב דרש זאת, ניתן היה להכפיל את הכוח העומד לרשות הקונסול. לעתים נדירות, התייצבו שני הקונסולים לקרב אחד בכוחות משולבים. אם שני הקונסולים היו נוכחים, היה הפיקוד נתון לאחד מהם לפי הטלת גורל יומית, או שהתחלף מדי יום: בימים הזוגיים פיקד אחד הקונסולים ובימים האי-זוגיים חברו.
הלגיון כלל ארבעה סוגי חיילים: ו[[וליטים]], [[האסטאטים]], [[פרינקיפים]] ו[[טריאריים]].{{הערה|[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Polybius/6*.html#21 פוליביוס, ספר שישי, 21-24].}} הווליטים הגיעו לרוב מהשכבות העניות יותר, והיו צעירים יותר מרוב החיילים בצבא הרומי. הם חומשו בחרב קצרה שנקראה [[גלאדיוס]],{{הערה|[http://www.romancoins.info/MilitaryEquipment-Attack.html#Pompeianus תמונות ותיאורים של חרבות גלאדיוס]}} ומספר [[כידון הטלה|כידוני הטלה]] לשימוש חד פעמי.{{הערה|1=[http://www.roman-colosseum.info/gladiators/velites.htm Velites<!-- Bot generated title -->] באתר המוקדש לצבא הרומי.}} המיגון שלהם היה דל בהרבה משל רוב החיילים, ועל כן הם היו ניידים למדי. ההאסטאטים היו מוגנים טוב יותר מהווליטים.{{הערה|[http://www.roman-empire.net/army/army.html#earlylegion הצבא הרומי] באתר המוקדש לרומא העתיקה.}} הם חומשו, כמו הווליטים, בגלאדיוס, וצוידו גם ב[[האסטה]] - [[חנית]] כבדה שנועדה לדקירה. הפרינקיפים היו מורכבים מאנשים אמידים יותר. הם היו מוגנים היטב וציודם כלל, בנוסף לגלאדיוס והחנית, גם מגן גדול. הטריאריים היו החיילים המבוגרים ביותר ובעלי האמצעים הרבים ביותר, ובהתאם לכך גם היו מוגנים בצורה הטובה ביותר.
{| class="wikitable mw-collapsible mw-collapsed"
|-
! colspan="3" | סד"כ הצבא הרומאי במלחמה הפונית השנייה{{הערה|.Brunt p. 418}}
|-
! שנה
! לגיונות חדשים
! מספר לגיונות כולל
! סה"כ
! הערות
|-
|[[218 לפנה"ס]]
|6
|6
|27,000
|
|-
|[[217 לפנה"ס]]
|5
|11
|50,000
|המספרים ירדו לאחר [[קרב טראסימנוס]].
|-
|[[216 לפנה"ס]]
|2
|13
|65,000
|לדעת החוקר [[פיטר בראנט]]. רוב החוקרים מגדילים את המספרים עד 16 לגיונות ו-85,000 חיילים. בראנט עצמו אינו מסביר מדוע הוא מצמצם.
|-
|[[215 לפנה"ס]]
|1
|15
|60,000
|
|-
|[[214 לפנה"ס]]
|5
|20
|75,000
|
|-
|[[213 לפנה"ס]]
|2
|22
|75,000
|
|-
|[[212 לפנה"ס]]
|3
|25
|80,000
|
|-
|[[211 לפנה"ס]]
|2
|25
|75,000
|
|-
|[[210 לפנה"ס]]
|4
|21
|65,000
|
|-
|[[209 לפנה"ס]]
|2
|21
|65,000
|
|-
|[[208 לפנה"ס]]
|0
|21
|60,000
|
|-
|[[207 לפנה"ס]]
|2
|23
|65,000
|
|-
|[[206 לפנה"ס]]
|1
|20
|55,000
|
|-
|[[205 לפנה"ס]]
|0
|18
|50,000
|
|-
|[[204 לפנה"ס]]
|4
|19
|55,000
|
|-
|[[203 לפנה"ס]]
|2
|20
|60,000
|
|-
|[[202 לפנה"ס]]
|0
|16
|50,000
|
|-
|[[201 לפנה"ס]]
|2
|14
|45,000
|
|-
|}
====הטקטיקה הרומאית====
{{ערך מורחב|לוחמה רומית}}
בראשית ימיו של הצבא הרומי, הייתה טקטיקת הקרב הרומאית מבוססת על ה[[פלנקס]] היווני. הרומאים למדו במהרה את חולשותיו של הפלנקס - חוסר גמישות, הקושי להיערך בקרקע לא שטוחה והקושי להתגונן כאשר הפלנקס מותקף מהאגפים.{{ביאור|חולשות אלו הודגמו במהלך [[קרב קינוסקאפאלאי]], במהלכו לחמו חיילים רומאים המסודרים במאניפולוס בחיילים מוקדונים מסודרים בפלנקס. הגמישות של המאניפולוס והכבדות של הפלנקס הכריעו לבסוף את הקרב.}} חולשות אלו הודגמו כאשר הצבא הרומי נאלץ להילחם בשבטים [[גאלים]] בהרי צפון איטליה.{{הערה|שצמן, עמ' 247.}} התורה החדשה שיושמה במהלך המלחמות נגד ה[[סמניטים]] ו[[מלחמת פירוס]], הייתה מבוססת על יחידה צבאית חדשה שנקראה [[מאניפולוס]]. המאניפולוס הורכב מקבוצה הומוגנית של חיילים רגלים, בת 60 או 120 חיילים (כתלות בסוג החיילים). בכל מאניפולוס היו שני קצינים בדרגת [[שר מאה]], מפקד וסגן. מאניפולוס בן 120 חיילים, נערכו לקרב בשש שורות בנות עשרים חיילים כל אחת. במאניפולוס של 60 חיילים, נערכו הלוחמים בשלוש שורות, כך שאורך המאניפולים היה זהה. כל מאניפולוס כלל שלושה סוגי חיילים. על האגפים הגנו 10 [[טורמה|להקות]] בנות 30 [[חיל פרשים בצבא הרומי|פרשים]] כל אחת. בכל להקה היו שלושה [[דקוריון (דרגה)|דקוריונים]] מלפנים, שאחד מהם פיקד על הלהקה כולה, ושלושה [[אופטיו|אופטיונים]] מאחור.{{הערה|[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Polybius/6*.html#25 פוליביוס, ספר שישי, 25].}}
בתחילת הקרב, הלגיון נערך כאשר בחזיתו שורת ווליטים רציפה, ומאחוריה 3 דרגים של רגלים כבדים, שכל אחד מהם כלל 10 מאניפולים, העומדים זה לצד זה עם רווחים ביניהם. המאניפולים של הדרג השני והשלישי של הלגיון הוצבו מאחרי הרווחים במערך המאניפולים של הדרג שלפניהם, ויצרו תבנית של לוח שחמט. כאשר הלגיון הגיע לטווח מגע, נפתח הקרב. בתחילת הקרב הטילו הווליטים את כידוניהם. לאחר מכן הם נסוגו בין הרווחים של המאניפולים, והמשיכו להילחם בחרב. לדעת חלק מהחוקרים, לאחר הטלת הכידונים נסוגו הווליטים לאגפים.{{הערה|.Delbrück, pp 423-424}} אחרי שהווליטים הטילו את כידוניהם, הטילו ההאסטאטים את חניתותיהם, ולאחר מכן נלחמו בחרבות. הפרינקיפים נלחמו מאחורי ההאסטאטים, ויכלו גם כן להטיל את כידוניהם מעל ראשי הלוחמים בקו הקדמי. הטריאריים נשארו מאחור והצטרפו לקרב רק במידת הצורך.{{הערה|שצמן, עמ' 248.}} לאחר הקרב, ערכו הרומאים בדרך כלל מרדף, שסייע להגדיל את אבדות הצד השני. [[חיל הפרשים]] הרומי היווה באופן מסורתי זרוע משנית ולא מפותחת בקרב הצבא הרומי, והוא גויס לרוב מקרב בעלות הברית. חולשה זו של הפרשים נחשפה היטב במהלך המלחמה, שכן כאשר התמוטטו הפרשים שהגנו על האגפים בידי פרשי העילית של חניבעל, התברר שהמאניפולוס אינו גמיש דיו, והמאניפולים בקו השני והשלישי לא הצליחו לרוב לבצע תפנית מהירה מספיק כדי להתגונן.{{הערה|שצמן, עמ' 249.}}
====הפיקוד הרומאי====
{{ערך מורחב|דרגות הצבא הרומי}}
הפיקוד העליון על הצבא נמסר לפוליטיקאי, לרוב בעל מאגיסטרטורה של [[פראיטור]] או [[קונסול (רומא העתיקה)|קונסול]] או [[פרומגיסטראט]] (פרופראיטור ופרוקנוסול בהתאמה). לכן, פעמים רבות המצביא העליון היה חסר ניסיון פיקודי משמעותי, אם כי שירת בצבא במסגרת גיוס חובה. המצביא היה מאבד את ה[[אימפריום]] עם תום תקופת כהונתו. אף על פי שניסיון פיקודי לא היה תנאי הכרחי, פעמים רבות [[מגיסטראט]]ים רומאים בכירים היו בעלי ניסיון צבאי ניכר. בדרך כלל הכהונה הייתה מוגבלת לשנה אחת (בתקופת היותו פראיטור או קונסול) ולשנה אחת נוספת במסגרת תפקיד של פרוקונסול. אך לעתים המינוי הוארך לכמה שנים. הפרוקונסולים שהיו למעשה קונסולים או פראיטורים לשעבר, מונו על פי "[[סנאטוס קונסולטום|החלטת הסנאט]]" ולא על–פי חוק מיוחד, ולכן, כמו פעולות אחרות של [[הסנאט הרומי]], היו ניתנות לביטול על ידי [[אספת העם ברומא העתיקה|אסיפות העם]]. במהלך המלחמה נעשה צעד חריג במסגרתו מונה "[[דיקטטור]]" שהקונסולים הוכפפו לו. לצד הדיקטטור היה "[[מגיסטר אקוויטום]]" (תרגום מילולי: "אדון הסוסים", תרגום חופשי: "מפקד הפרשים"), ששימש למעשה כסגן הדיקטטור וייעץ לו.
על הלגיון פיקדו במשותף שישה [[טריבון צבאי|טריבונים צבאיים]], שמונו בידי אספת העם, נדרשו לוותק צבאי של 5 שנים לפחות, וכיהנו למשך חודשיים. הטריבונים שימשו בעיקר בתפקידי מטה, שימשו כעוזרי הקונסול, והיו אחראים על המשמעת בלגיון, לפעמים הם שימשו גם כמפקדים ישירים של חלקים מלגיון, מיחידות בסדר גודל [[קוהורטה]] ומעלה. הלגיון חולק לקנטוריות, שכללו לרוב בין 100 ל-80 חיילים. על כל קנטוריה פיקד "[[קנטוריון]]" (שר מאה). בתחומי אחריותו של הקנטוריון היו ענייני השגרה של החיילים: לאמן אותם לקרב, ולוודא שהם שומרים על הציוד שלהם במצב תקין ושומרים על התנהגות ממושמעת. לקנטוריון הייתה סמכות שיפוט על חייליו במקרים של עברות פעוטות והוא יכול היה להטיל [[ענישה גופנית|עונשים גופניים]]. על הפרשים פיקדו ה"[[דקוריון (דרגה)|דקוריונים]]", שכל אחד מהם פיקד על "[[טורמה]]" (להקה) בת 30 פרשים.
שרשרת הפיקוד המסודרת אפשרה מקצועיות רבה וביצוע יעיל של הפקודות שניתנו על ידי הפיקוד הגבוה. יתרה מכך, הקצונה המקצועית בדמותם של הקנטוריונים אפשרה לגייס לגיונות חדשים ולאמנם תוך כדי המלחמה ובכך לדאוג להזרמה מתמדת של כוח אדם איכותי לצבא שהתדלדל בקרבות. עם זאת, מקרה יוצא דופן היה [[קרב סילארוס]], שבו פיקד על הצבא הרומאי [[מרקוס קנטיניוס פנולה]], שלא החזיק בשום תפקיד רשמי והוביל צבא של מתנדבים.
{| class="wikitable mw-collapsible mw-collapsed"
|-
! colspan="4"|הקצינים הרומאיים הבכירים שהשתתפו במערכה (לפי סדר כניסתם למערכה)
|-
! שם המצביא
! תעתיק לטיני
! קרבות בהם לקח חלק
! ביוגרפיה מקוצרת
|-
|[[פובליוס קורנליוס סקיפיו]]{{הערה|.32 ,Goldsworthy, pp. 14, 29}}
|Publius Cornelius Scipio
|
* [[קרב טיקינוס]]
* [[הזירה האיברית במלחמה הפונית השנייה]]
|בן לאחת המשפחות החזקות ביותר ברומא. נשלח להיאבק בחניבעל בהיספניה, אולם כשראה שזה האחרון חצה את האלפים, מיהר להתייצב נגדו. הובס ב[[קרב טיקינוס]] ונשלח להיספניה שם מצא את מותו. אביו של [[פובליוס קורנליוס סקיפיו אפריקנוס]].
|-
|[[טיבריוס סמפרוניוס לונגוס]]{{הערה|[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus%3Atext%3A1999.04.0104%3Aalphabetic+letter%3DL%3Aentry+group%3D16%3Aentry%3Dlongus-sempronius-bio-1 ביוגרפיה מאת ויליאם סמית]}}
|Tiberius Sempronius Longus
|
* [[קרב טרביה]]
* קרבות קטנים בלוקאניה
|שימש כקונסול יחד עם סקיפיו. מונה למפקד הכוח שהיה אמור לתקוף את אפריקה, אולם לאחר [[קרב טיקינוס]] נקרא לחזור חזרה לאיטליה. הובס בידי חניבעל ב[[קרב טרביה]] ומאז מילא תפקיד שולי למדי במלחמה.
|-
|[[גאיוס פלאמיניוס נפוס]]{{הערה|.Karel Jacobs, Gaius Flaminius, Edecea, Hoorn 1937, dissertation}}
|Gaius Flaminius Nepos
|
* [[קרב טראסימנוס]]
|נבחר לקונסול יחד עם סרוויליוס. לאחר קרבות טיקינוס וטרביה נפל למלכודת מתוחכמת שטמן לו חניבעל ונהרג ב[[קרב טראסימנוס]].
|-
|[[פאביוס מאקסימוס]]
|Fabius Maximus
|
* [[האסטרטגיה הפביאנית|קרבות השהיה שונים]]
* [[קרב גרוניום]]
* [[המצור על קאסילינום]]
* [[המצור על טראנטום]]
|ידוע בכינוי "קונקטטור" ("המתמהמה"). לאחר [[קרב טראסימנוס]] מונה לדיקטטור ויעץ להילחם בחניבעל בשיטה שמאוחר יותר נקראה על שמו "[[האסטרטגיה הפביאנית]]". שיטה זו דגלה בהימנעות מקרבות גדולים ופעולת [[אדמה חרוכה]]. כיהן כקונסול חמש פעמים ופיקד גם על הכוחות שלכדו מחדש את קאסילינום וטראנטום. התנגד לסקיפיו אפריקנוס שניסה להעביר את המלחמה מאיטליה לאפריקה. מת עוד לפני [[קרב זאמה]].
|-
|[[מרקוס מינוקיוס רופוס]]
|Marcus Minucius Rufus
|
* [[האסטרטגיה הפביאנית|קרבות השהיה שונים]]
* [[קרב גרוניום]]
* [[קרב קאנאי]]
|היה מתנגד חריף לפאביוס מאקסימוס. מונה ל[[מגיסטר אקוויטום]] ומאוחר יותר ל-"דיקטטור עמית". פיקד על הכוחות הרומאיים ב[[קרב גרוניום]], נהרג ב[[קרב קאנאי]].
|-
|[[גאיוס טרנטיוס וארו]]
|Gaius Terentius Varro
|
* [[קרב קאנאי]]
|בן למשפחה פשוטה, נבחר כקונסול לשנת [[216 לפנה"ס]] ודחק בסנאט לצאת לקרב מכריע נגד חניבעל. ביוזמתו גויס אחד הצבאות הרומאיים הגדולים ביותר אי פעם, הצבא כולו הושמד ב[[קרב קאנאי]].
|-
|[[לוקיוס אמיליוס פאולוס (קונסול בשנת 219 לפנה"ס)|לוקיוס אמיליוס פאולוס]]
|Lucius Aemilius Paullus
|
* [[קרב קאנאי]]
|מצביא מבריק אך חסר ביטחון עצמי. שימש כקונסול יחד עם וארו ותמך בגישתו של פאביוס מאקסימוס להימנע מקרב. נכשל בניסיונותיו למנוע את שואת קאנאי ונהרג בקרב.
|-
|[[מרקוס קלאודיוס מרקלוס]]
|Marcus Claudius Marcellus
|
* [[קרבות נולה]]
* [[הזירה הסיציליאנית במלחמה הפונית השנייה]]
* [[המצור על סירקוסאי]]
* [[קרב נומיסטרו]]
|כונה "חרבה של רומא". היה אחד המצביאים הרומאיים המוכשרים ביותר במערכה זו. הדף את התקפתו של חניבעל על [[נולה]], ולאחר מכן נשלח ל[[סיציליה]] ולחם נגד הערים הנאמנות לחניבעל ובמיוחד נגד [[סירקוסאי]]. לאחר מכן חזר לאיטליה ונאבק בחניבעל במספר קרבות, עד שחניבעל ארב לו והרג אותו.
|-
|[[טיבריוס סמפרוניוס גרקכוס (קונסול בשנת 215 לפנה"ס)|טיבריוס סמפרוניוס גרקכוס]]
|Tiberius Sempronius Gracchus
|
* [[הצור על קאפואה]]
* קרבות נוספים
|מפקד רומאי מוכשר ששימש כקונסול מספר פעמים. נהרג במהלך [[המצור על קאפואה]] כאשר ניסה למנוע מחניבעל להגיש סיוע לעיר הנצורה.
|-
|[[מרקוס קנטיניוס פנולה]]{{הערה|[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus%3Atext%3A1999.04.0104%3Aalphabetic+letter%3DC%3Aentry+group%3D16%3Aentry%3Dm-centenius-penula-bio-1 ביוגרפיה מאת ויליאם סמית]}}
|Marcus Centenius Penula
|
* [[קרב סילארוס]]
|לא החזיק בתפקיד רשמי כלשהו, אולם התפרסם כאשר הוביל צבא מתנדבים נגד חניבעל. צבאו הושמד ב[[קרב סילארוס]].
|-
|[[גאיוס קלאודיוס נרו]]
|Gaius Claudius Nero
|
* [[קרב גרומנטום]]
* [[קרב מטאורוס]]
|נבחר כקונסול בשנת [[207 לפנה"ס]] וקיבל ידיעה ש[[עזרובעל ברקה]] חצה את האלפים ומנסה להתחבר לכוח של אחיו. הפר את הוראות הסנאט ובא לסייע לסלינטור לעצור אותו, השניים הביסו את עזרובעל ב[[קרב מטאורוס]]. אולם נרו נענש מאוחר יותר על שפעל בניגוד להוראות הסנאט.
|-
|[[מרקוס ליוויוס סלינטור]]
|Marcus Livius Salinator
|
* [[קרב מטאורוס]]
|נבחר כקונסול בשנת [[207 לפנה"ס]] ויחד עם נרו הביס את עזרובעל ב[[קרב מטאורוס]].
|}
===קרתגו===
====צבא קרתגו====
[[קובץ:Carthaginian hoplite - Oplita cartaginese.JPG|ממוזער|חייל כבד קרתגי; שחזור אמנותי על בסיס מטבע שנמצא ב[[סירקוסאי]].]]
[[קובץ:Cavalier-celte-with-sword.jpg|ממוזער|פרשים [[גאלים]] היוו מרכיב חשוב בצבאו של חניבעל. חיל הפרשים הגאלי היה מצויד טוב יותר מחיל הרגלים, וללוחמים רבים יותר היה שריון גוף.]]
{{ערך מורחב|ערכים=[[צבא קרתגו]]}}
מרבית החיילים בצבא קרתגו היו [[שכיר חרב|שכירי חרב]] זרים,{{ביאור|המונח "שכירי חרב" הוא פשטני בהקשר הזה, משום שחלק מהחיילים לא שרתו בתשלום, אלא נשלחו במסגרת התחייבות של בעל ברית או במסגרת הסכם עם מנהיג אחר.{{הערה|.Goldsworthy, p, 33}}}} ורק הקצונה וחלק מחיל הפרשים היו קרתגים. הקרתגים גייסו לרוב ללא הבחנה את כל אלו שביקשו להתגייס לצבאם. אחד הדברים ההופכים את חניבעל לאחד המצביאים הגדולים בהיסטוריה, היא העובדה שהוא הצליח להשתלט על ערב רב זה ולהופכו לצבא מלוכד, ולא ידוע על מרידות בצבאו.{{הערה|זלטנר, עמ' 15.}} היחידות בצבא קרתגו הופרדו לרוב לפי מוצאם, וחומשו לרוב בנשק שהביאו עמם מארצותיהם,{{הערה|.Goldsworthy, p, 34}} אם כי יש רמזים לכך שאת הסוסים סיפקו הקרתגים.{{הערה|בנימין שימרון, תרגום מיוונית לפוליביוס, עמ' 100, פ' 68, הערה 1.}}{{ביאור|הנחה זו מבוססת בין היתר על כך שבמהלך [[מלחמת שכירי החרב]] דרשו השכירים המתמרדים תשלום על הסוסים שנהרגו להם, והקרתגים התייחסו אל הדרישה כלא צודקת.}} בהמשך חימש חניבעל את חייליו בנשק שנלקח שלל מהרומאים.
בתחילת המסע כלל מרבית הצבא חיילים מהיספניה, הארץ שבה חניבעל גדל והתחנך, ולפיכך בטח בהם לרוב יותר מאשר החיילים האחרים. חיילים אלה התחלקו לשלוש קבוצות עיקריות: [[קלטים]], [[איברים (חצי האי האיברי)|איברים]], ובני תערובת שנקראו [[קלטיברים]]. הקלטים היו גבוהי קומה לרוב, והתחמשו בחרבות [[פלקטה]] ארוכות ומעוקלות מעט. האיברים חומשו גם הם בחרבות אלו, והוסיפו להן גם [[כידון הטלה|כידוני הטלה]]. האיברים הרגליים נפרשו במבנה אחיד בצמוד אחד לשני. הפרשים ההיספנים היו מעולים, אם כי לרוב פחות ממושמעים.{{הערה|.Goldsworthy, p, 32}}
מרכיבים חשובים נוספים בצבא הקרתגי היו ה[[קלע]]ים ה[[בליארים]], וכן החיילים ה[[לוב]]ים. אלו האחרונים היו מוגנים בשריון עור כבד, וכן כידוני הטלה, חרבות קצרות ומגנים קלים. בהמשך שולבו חיילים [[גאלים]] בצבא. הללו היו חמושים בחרב ארוכה שנועדה בעיקר לשיסוף, וכן מגן גדול.
אחד המרכיבים החשובים ביותר בצבאו של חניבעל היו הפרשים בני [[נומידיה]], שנודעו כפרשים איכותיים במיוחד. הם רכבו על סוסים ללא [[רסן]] או [[אוכף]] ולרוב השליכו כידוני הטלה תוך כדי דהירה. הם נעזרו גם בחרבות קצרות ומגן קל. הם לא הוגנו בשריון וחלקם עטו עורות של בעלי חיים כגון [[נמר]]ים. כמו כן, נעזר חניבעל בפרשים בני תערובת שנודעו בשם [[לובי-פיניקים]]. הללו היו בני תערובת קרתגים-ברברים ונודעו כפרשים טובים מהקרתגים המקוריים. הם היו חמושים במגנים עגולים וחניתות.
חניבעל הביא עמו לאיטליה כ-50 [[פיל מלחמה|פילי מלחמה]]. במהלך המסע מתו רובם, ועד [[קרב טרביה]] שרדו רק מעטים מהם.{{הערה|Wise, Terence (2004) [1982]. Armies of the Carthaginian Wars, 265-146 BC. Osceola; Wellingborough: Osprey Publishing, pp. 13-14}} הקרתגים השתמשו לרוב בפילים מזן [[פיל צפון אפריקני]]. פילים אלו היו קטנים יותר מהפילים האסייתיים, אם כי אוזניהם היו גדולות יותר וגבם קעור. גובהם היה 2.5 מטר והם היו כנועים ונוחים לאילוף. משקלם היה כמעט 6 טון, והם נשאו על גבם מגדל שבתוכו ישבו שניים או שלושה אנשים, שהיו בעיקר קשתים או מטילי כידונים. מלבד זאת, היה גם נהג שכיוון את הפיל. במקרה שהפיל איבד שליטה, נהגו הקרתגים לתקוע [[גרזן]] או [[איזמל]] בין עיניו.{{הערה|שארל פיקאר, '''חיי יום יום בקרת חדשת''', [[הוצאת עם הספר]], [[1964]]. עמ' 141.}} לעתים נדירות השתמשו הקרתגים גם בפילים אסייתיים גדולים יותר אך קשים לשליטה.{{הערה|[http://nabataea.net/elephants.html ELEPHANTS AND THE NABATAEANS]}}{{הערה|[http://www.nytimes.com/1984/09/18/science/the-mystery-of-hannibal-s-elephants.html THE MYSTERY OF HANNIBAL'S ELEPHANTS]}}
{| align=center
|<gallery widths="220px" heights="200px" perrow="4">
קובץ:Numidian cavalry.png|פרש נומידי
קובץ:Hannibal spanish soldier.png|לוחם איברי
קובץ:Balearic Slinger.jpg|קלע בליארי
קובץ:Celtes-with-swords.jpg|בשלב מאוחר יותר של המערכה שולבו בצבאו של חניבעל לוחמים גאלים.
</gallery>
|}
====הפיקוד הקרתגי====
בדומה לרומא, גם בני קרתגו בחרו את מנהיגיהם, אך אלו נשארו בקרתגו ולא יצאו למערכות. הפיקוד היה נתון בידיו של מצביא שקיבל רק הוראות כלליות ביותר מקרתגו, והיה חופשי, למעשה, לפעול בכל דרך שימצא לנכון. במלחמה זו היה הפיקוד העליון בידי חניבעל ותחתיו שרתו מפקדים זוטרים. מרבית המפקדים בצבא הקרתגי היו פונים, אולם קצינים אחרים כגון [[מהרבעל]] היו [[נומידים]].{{ביאור|זיהויו של מהרבעל כנומידי אינו וודאי, ומדובר בהשערה בלבד שכן השם מהרבעל היה שם נדיר מאוד בקרב הקרתגים ולא ידוע על אישים נוספים בשם זה.}}
{| class="wikitable mw-collapsible mw-collapsed"
|-
! colspan="4"|הקצינים הקרתגיים שהשתתפו במערכה
|-
! שם המצביא
! תעתיק לטיני
! קרבות בהם לקח חלק
! ביוגרפיה מקוצרת
|-
|[[חניבעל]]
|Hannibal
|
* מרבית הקרבות
|אחד המצביאים המוכשרים והמבריקים ביותר בהיסטוריה. פיקד על הכוח כולו והשתתף במרבית הקרבות.
|-
|[[מאגו ברקה|מאגו]]{{הערה|[http://www.livius.org/person/mago-barca/ ביוגרפיה באתר ליוויוס]}}
|Mago
|
* [[קרב טרביה]]
* [[קרב טראסימנוס]]
* [[קרב קאנאי]]
* מספר קרבות בצפון איטליה
|אחיו הצעיר של חניבעל. לאחר קרב קאנאי חזר לקרתגו בניסיון להשיג תמיכה נוספת, נכשל במשימתו זו ונשלח להיספניה. חזר לאיטליה ונאחז בחופים של צפון הארץ. עזב יחד עם אחיו אולם נהרג בים בדרך חזרה לאפריקה.
|-
|[[מהרבעל]]{{הערה|.Lazenby, pp. 64–6, 85}}
|Maharbal
|
* [[פרשת סגונטום|המצור על סגונטום]]
* [[קרב טראסימנוס]]
* [[קרב קאנאי]]
* [[קרב קאסילינום (216 לפנה"ס)]]
|גנרל ממוצא [[נומידים|נומידי]], מפקד חיל הפרשים. נודע כאחד המפקדים היותר נועזים והפחות ממושמעים של חניבעל, אם כי חניבעל הפקיד בידיו לעתים קרובות משימות קריטיות ביותר. גורלו אינו ידוע.
|-
|[[חנו (בן בומילקר)|חנו]]
|Hanno
|
* [[קרב נהר הרון]]
* [[קרב קאנאי]]
* [[קרב בנבנטום]]
* [[המצור על קפואה]]
* קרבות נוספים באפוליה
* [[קרב המישורים הגדולים]]
|אחיינו של חניבעל, בנו של [[שופט (תואר)|שופט]]. נזכר לראשונה ב[[קרב נהר הרון]]. היה אחד הגנרלים המוכשרים ביותר של חניבעל, והלה הפקיד בידיו משימות רבות. לא ברור מתי, חזר לאפריקה והשתתף ב[[קרב המישורים הגדולים]]. גורלו אינו ידוע.
|-
|[[עזרובעל (מצביא בצבאו של חניבעל)|עזרובעל]]
|Hasdrubal
|
* [[קרב אגר פלרנוס]]
* [[קרב גרוניום]]
* [[קרב קאנאי]]
|מפקד חלק מחיל הפרשים והממונה על האספקה. נעלם מהדיווחים לאחר קרב קאנאי.
|-
|[[בומילקר (מפקד צי)|בומילקר]]{{הערה|[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus:text:1999.04.0104:entry%3Dbomilcar-bio-3 ביוגרפיה מאת ויליאם סמית]}}
|Bomilcar
|
* [[הזירה הימית במלחמה הפונית השנייה]]
|אדמירל קרתגי, אין לבלבל בינו לבין [[בומילקר (שופט)|שופט בעל אותו שם]]. היה אחראי על התקשורת בין חניבעל לאפריקה, ומספר פעמים הנחית עבור חניבעל תגבורות רעננות.
|-
|[[עזרובעל ברקה]]
|Hasdrubal
|
* [[הזירה האיברית במלחמה הפונית השנייה]]
* [[קרב מטאורוס]]
|אחיו של חניבעל. חצה את האלפים כדי לסייע לאחיו באיטליה אולם הובס ונהרג ב[[קרב מטאורוס]].
|-
|[[חניבעל מונומאכוס]]{{הערה|[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus:text:1999.04.0104:entry=hannibal-bio-12&highlight=hannibal%2Cmonomachus ביוגרפיה מאת ויליאם סמית]}}
|Hannibal
|
* [[מסע חניבעל לאיטליה]]
* [[מסע חניבעל לחצי האי האפניני#חציית האלפים|חציית הרי האלפים בידי חניבעל]]
|אין לבלבל בינו לבין מפקדו הדגול. נודע לשמצה כאחד הגנרלים האכזריים ביותר של חניבעל.{{הערה|[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Polybius/9*.html#24 פוליביוס, ספר תשיעי, 24].}}
|-
|[[קרתאלו (קצין בצבאו של חניבעל)|קרתאלו]]{{הערה|.Lazenby, pp 70, 86, 88, 176, 237, 285}}
|Carthalo
|
* [[קרב קאנאי]]
* [[המצור על טראנטום]]
|אין לבלבל בינו לבין [[קרתאלו]]. פיקד על יחידת פרשים במהלך קרב קאנאי, ולאחר מכן נשלח בידי חניבעל כדי להציע לרומאים הסכם שלום. נכשל במשימתו, ושימש כמושל טראנטום. נהרג כאשר הרומאים השתלטו מחדש על עיר זו.
|-
|[[חמילקרת (המלחמה הפונית השנייה)|חמילקרת]]{{הערה|שם=ליוויוס חמילקרת}}
|Hamilcar
|
* [[קרב מטאורוס]]
* קרבות מאסף לאחר הפינוי
|קצין בצבאו של [[עזרובעל ברקה]]. לאחר הכניעה המשיך לנהל את המאבק ברומאים עד שנת [[197 לפנה"ס]].
|-
|}
==מהלך המלחמה==
| |||