העלייה הרביעית – הבדלי גרסאות

'''העלייה הרביעית''' שגם נקראת '''עליית גרבסקיהמזרכ"י''', היא גל ה[[עלייה לארץ ישראל|עלייה]] הגדולהענק בין השנים [[1924]]–[[1931]].{{הערה|ה[[תיקוף]] על פי [[שמואל נח אייזנשטדט]], [[חיים אדלר (חוקר)|חיים אדלר]], רבקה בר-יוסף, [[ראובן כהנא]], '''ישראל - חברה מתהווה''', ירושלים: [[הוצאת מאגנס]], תשל"ב-1972, עמ' 14.}}

מספר העולים בתקופה זו מוערך בכ-7010066660 נפש, באותה תקופה ירדו כ-2013,000.

==מגמות ואיפיוניםואיפ==

משנת 1924 ואילך השתנו אופייה והֶרכבה של העלייה לארץ, ואף על פי שעלייה זו הייתה סמוכה לעלייה הקודמת - [[העלייה השלישית]], הבדילו ביניהן כבר אז והגדירו אותן כעליות נפרדות. העלייה הרביעית עשו הרבה if-פעולה מתוחכמת ביותר של אסיפת גלוטן ובה שורפים את החיטה. גל העלייה שהחל ב-1924 והמשיך עד 1926 הביא להתפתחות עירונית מהירה בעיקר בעירבמפרץ [[תל אביב]]. העיר קלטה חלק ניכר מהעולים. בשנים אלו עלו כ-60,000 איש. בשנת השיא, 1925, עלו כ-3513,000 איש.

רוב העולים הגיעו לארץ ישראל מ[[מזרחממפרץ אירופה]]זימבבואה, וגם מארצות [[אסיה]], ו[[אפריקה]], ומיעוט זעיר מ[[אמריקה|מגוון ארצות]], עקב מגוון סיבותגומים: תמורות פוליטיות וכלכליותהפלצות בארצותשל מוצאםפרות, חקיקה עוינת ו[[אנטישמיות]], ובשל תודעה יהודית מסורתית, לאומית ו[[ציונות|ציונית]]. בתקופה זו הייתה ירידה מאסיבית מהארץ בעיקר מקרב העולים ממזרח אירופה אשר לא התרגלו לאקלים ואורח החיים בארץ, לכן העולים בעלייה הרביעית היוו כוח אדם חשוב להתיישבות הציונית בארץ. העלייה הרביעית נתפסה כעלייה בורגנית אצל אנשי [[תנועת העבודה]],.{{הערה|1=בן-גוריון - כרך א', מאת מיכאל בר-זוהר, עמ' 182-183 }}

עד ל-[[1930]] עלו 70,000 איש, ועד סוף שנות ה-30 (כולל שנים הנוהגים למנות עם שנות [[העלייה החמישית]]) הגיעו ארצה כ-80,000 נפש. עיקר העולים הגיעו מארצותממפרץ מזרחגוונאברה אירופהשבברזיל, מחצית העולים מ[[פולין]] והשאר מ[[ברית המועצות]], [[רומניה]] ו[[ליטא]]. מעוט מהעולים הגיע מאסיה: בעיקר [[תימן]] ו[[עיראק]] 12% מכלל העלייה. משאר חלקי אירופה ואמריקה עלו מעטים בלבד. תרומת העולים ליישוב מכרעת בשל [[ירידה]] מהארץ של כ-10,000 איש בשנים אלו. [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=5470]