בני יהודה (מושבה) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קטגוריה:מאורעות תר"פ באמצעות HotCat
אנדי א. (שיחה | תרומות)
שורה 5:
[[קובץ:Berenshtein family graves (1).JPG|250px|ממוזער|שמאל|קברם של בני משפחת ברנשטיין ב[[בית הקברות בטבריה]]]]
[[קובץ:Berenshtein family graves (8).JPG|250px|ממוזער|שמאל|קבר פרומא ובנה אברהם: על המצבה כתוב: פ"נ (פה נטמנו) שני קרבנות קדושים שנהרגו יחד בידי רוצח ערבי במושבה בני יהודה עבר הירדן בימי הפרעות והתנפליות (ההתנפלויות) על היושב (שגיאת כתיב, צ"ל "הישוב") היהודי באי (בארץ ישראל) האהצוה (האשה הצנועה והחסודה מ (מרת) פרומא בת שלם (שלום) ובנה הבחר (הבחור) / אברהם ב"ר (בן רבי) חיים נ (נטמנו) ביום א ז אייר תרפ (יום ראשון, 25/4/1920) ת,נ,צ,ב,ה (תהא נשמתם צרורה בצרור החיים)]]
בשנת [[1886]] הוקמה המושבה על ידי אגודת "בניבית יהודה" שבה היו חברים יהודים [[דתיים|שומרי מצוות]] מ[[צפת]] ומ[[טבריה]]. חברי האגודה רכשו מתושבי הכפר [[בני יהודה (מושבה)|ביר א-שכום]]{{הערה|מכונה גם ביר א-שגום.}} אדמות בסיועו של [[לורנס אוליפנט]], במטרה להקים מושבה [[חקלאות|חקלאית]]. באחד משלבי הרחבת שטח היישוב, עמדו אנשי היישוב בתחרות מול רוכשים [[בהאיים]] אשר החזיקו בשטחים נוספים באזור. תושבי בני יהודה זכו בקדימות לרכישת 1390 הדונם, הסמוכים לגבול היישוב, מיידי הבעלים הערבי, ע"פ עיקרון משפטי בשם חוק המיצרין, לפיו קונה אשר אדמתו גובלת בחלקת השדה העומדת למכירה, זכאי לקדימות בקנייתה. חוק עות'מאני זה מקורו כבר ב[[תלמוד]] ומשם אומץ.{{הערה|שי רוזן -"התיישבות הבהאים בעמק הירדן", אוכלוסיות לא מוכרות ויישובים מיוחדים בישראל / אריאל 204-205.}} באותה תקופה הקימו אנשי [[היישוב הישן]] בארץ ישראל גם את המושבות [[ראש פינה]], [[מוצא]] ו[[פתח תקווה]], אולם בני יהודה הייתה שונה מהן בכך שהייתה רחוקה הרבה יותר מערים קיימות. במהלך שנות קיומה קיבלה המושבה תמיכה מוגבלת מאוד מ[[הברון רוטשילד]], ומאוחר יותר גם מתנועת [[יק"א]], תנועת [[חובבי ציון]] הלונדונית (עד 1902), וחברת [[חברת עזרה של יהודי גרמניה|עזרה]] הגרמנית (החל מ-1902).
 
לאורך שנות קיומה סבלו מתיישבי בני-יהודה מתנאים קשים במקום: תנאי מזג האוויר, ריחוק מיישובים יהודיים, קשיי [[תחבורה]], אדמה מסולעת בחלק גדול משדות היישוב שאינן ראויות לעיבוד והעדר מוסדות [[חינוך]] הילדים. בשנת 1888 נפטר סר אוליפנט שתמך ושהגן על בני היישוב. זמן קצר לאחר מכן פרצה מגפה בחבל ה[[חורן]] ואף על בני היישוב הוטל הסגר, על כן, נטשו אותו. ב-[[1890]] ניסו עשר משפחות לשוב למושבה, על מנת שלא תילקח על ידי הערבים תושבי האזור, אך הן שבו לצפת תוך זמן קצר. קבוצה נוספת, אף בה עשר משפחות, הגיעה לאתר ב-[[1898]] באותה שנה סבל האזור ממכת [[ארבה]] אשר כילתה את מרבית היבול. ארבע מהמשפחות נטשו תוך זמן קצר, וחמש משפחות נוספות, קבוצת רווקים וכן אבות מבעלי המשפחות שנשלחו חזרה לצפת, נותרו במקום עד [[1913]]. לונץ מתאר את היישוב בתחילת המאה ה-20 כמונה 33 נפשות, ולהם רפת, 20 שוורים, 6 פרות, 16 כבשים ועיזים, 8 חמורים ו-3 סוסים.{{הערה|[[אברהם משה לונץ]], לוח ארץ ישראל עמ' 299}} עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] בשנת [[1914]] נשארו במושבה רק שלוש משפחות. בשנת [[1920]] נשארה במושבה רק משפחה אחת, משפחת ברנשטיין.
 
ב[[מאורעות תר"פ]] [[1920]] רצח שכן ערבי את פרומא אם משפחת ברנשטיין ואת אחד הבנים, ובעקבות כך עזב הבן שנותר שרגא את בני יהודה.{{הערה|{{נזכור את כולם|505502|משה ברנשטיין|מלא=כן}}}}
 
בשנת [[1972]] הוקם יישוב קהילתי כשני קילומטרים מזרחה ממקום המושבה ההיסטורית, ונקרא בשם [[בני יהודה (יישוב)|בני יהודה]] המנציח את שמה.
 
==גלריית תמונות==
{| align=center