|
|
|
השעון הביולוגי בבני אדם ובבעלי חיים אחרים מבוסס על מעגל מורכב של [[התבטאות גנים]] בגרעין העל-תצלובתי, שבו מספר [[גן (ביולוגיה)|גנים]] שונים [[שעתוק (ביולוגיה)|משועתקים]] בזה אחר זה ויוצרים מחזור של בערך 24 שעות. בהתאם לשלב של המחזור שבו השעון הביולוגי נמצא, הגרעין העל-תצלובתי משפיע על אזורים שונים במוח ובכך מווסת תהליכים פיזיולוגיים ו[[התנהגות|התנהגויות]] המשתנים לאורך היממה, ובראשם מחזורי הערות וה[[שינה]]. בין השאר, הגרעין שולח מידע ל[[בלוטת האצטרובל]], אשר מייצרת את ה[[הורמון]] [[מלטונין]] בתיאום עם השעון הביולוגי.
[[תא עצב|תאי העצב]] בגרעין העל-תצלובתי מסוגלים לפעול על פי מחזור זה, של 24 שעות, גם ללא קבלת אותות חיצוניים מהסביבה. אולםעם זאת, המחזור האוטונומי אינו מדויק. המידע הסביבתי, ובעיקר ה[[אור]], מתפקד כ[[צייטגבר]] ("קוצב זמן") שביכולתו "לאפס" את השעון הביולוגי ואת מעגל שעתוק הגנים ובכך לסנכרן את פעילותו של הגוף למחזורי האור והחושך. המידע על כמות האור בסביבה מתקבל מ[[תאי גנגליון קולטי אור]] הנמצאים ב[[רשתית]], אשר מכילים [[קולטן חישה|קולטן]] רגיש לאור בשם [[מלאנופסין]]. בניגוד למסלול ה[[מערכת הראייה|ראייתי]] העיקרי (שמגיע מהרשתית ל[[גרעין הברך הצדי]] ומשם ל[[קליפת הראייה]]), מידע זה מועבר דרך [[עצב הראייה]] ישירות אל הגרעין העל-תצלובתי.
על פי רוב, בהיעדר אותות חיצוניים הסינכרון עם אורך היממה אינו מתבצע (למשל בניסויים בבעלי חיים בתנאי אור או חושך מתמשכים), הסינכרון עם אורך היממה אינו מתבצע. מפני שהמחזור האוטונומי אינו בדיוק באורך של 24 שעות, ניצפה אז היסט לינארי גדל והולך בין שעת היקיצה האופיניתהאופיינית לבעל החי לזו שקורית בפועל. תופעה זו נקראת 'ריצה חופשית' (free running). יש מינים שנוטים למחזור קצר מעט מיממה וללא סינכרון יקיצו כל יום יותר ויותר מוקדם, ואחרים עם מחזור מעט ארוך מיממה יקיצו ללא סינכרון יותר ויותר מאוחר.
==מחקר==
|
