דני רהב וולף – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏חייו: תיקון קישור
שורה 27:
וולף נולד ב[[מושב]] [[באר טוביה]] בשנת [[1937]] בשם '''דני וולף''', בנם השני של עליזה וד"ר יהודה וולף ([[1899]]–[[1960]]), [[רופא]] ש[[העלייה מגרמניה|עלה מגרמניה]] עם [[עליית הנאצים לשלטון]] בשנת [[1933]], התיישב בבאר טוביה ותוך זמן קצר נודע בדרום כולו.{{הערה|1=[http://www.ima.org.il/Memorial/ViewProfile.aspx?pId=133 ד"ר וולף יהודה] באתר [[ההסתדרות הרפואית בישראל]]; {{דבר||ד"ר יהודה וולף|1960/05/11|00636}} (עם פטירתו); {{דבר|ר. מגל|לזכר נעדרים: ד"ר יהודה וולף|1960/07/18|00500}}.}}
 
ב[[מאי]] [[1955]] [[גיוס לצה"ל|התגייס וולף לצה"ל]] והתנדב ל[[חטיבת הצנחנים|צנחנים]]. הוא שובץ ב[[גדוד 890]] וצורף לפלוגה ב'. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כ[[לוחם]] ולחם ב[[פעולות התגמול]] ובהן [[מבצע הר געש|פעולת הסבחה]] וב[[מבצע כנרת]]. בסוף שנת [[1956]] נשלח ל[[קורס מ"כים חי"ר]]. כ[[מפקד כיתה]] השתתף ב[[מבצע יהונתן (1956)|פעולה כנגד משטרת א-רהווה]], בפעולת התגמול ב[[ע'רנדל]], ב[[מבצע לולב]] וב[[פעולת קלקיליה]]. ב[[מבצע קדש]] צנח ב[[קרב המיתלה|מיתלה]]. לאחר המלחמה, סיים [[קורס קציני חי"ר]] ושימש כ[[מפקד מחלקה]], [[מפקד פלוגה]] וכ[[קצין]] [[חבלה (פעילות מלחמתית)|חבלה]] חטיבתי בצנחנים.{{הערה|1=[[רן אדליסט]], "'''האנציקלופדיה לצבא וביטחון – 'צה"ל בחילו''''", הוצאת רביבים (מהדורת מעריב), [[1983]], כרך 14 -"[[יחידות מובחרות בצה"ל|סיירות]] ו[[גדוד חרב|מיעוטים]]", עמוד 32.}}
 
וולף, שקרא את הספר "[[מפקד הרפאים]]", העריץ את [[דייוויד סטירלינג]], מייסדה ומפקדה של [[SAS (קומנדו)|יחידת הקומנדו הבריטית SAS]] שלחמה במדבר המערבי ב[[מלחמת העולם השנייה]] ותקפה שדות תעופה ובסיסים בעומק המערך הגרמני. לפני מותו, סיפר לידיד כי שאף להידמות לו.{{הערה|שם=oren|1={{הארץ|אמיר אורן|בסוף ימיו, אחרי נתק של 20 שנה, דני וולף שוב דיבר עם אריאל שרון|1.960210|20 באפריל 2004}}.}} הוא נחשב למומחה ל[[לוחמה זעירה]] ול[[קומנדו]]. ב[[מלחמת ששת הימים]] הוביל וולף, יחד עם [[דן שומרון]], את חוד החנית של [[חטיבת הצנחנים]] ל[[תעלת סואץ]]. על אומץ לבו, תעוזתו וכושר המנהיגות שהפגין הוענק לו [[עיטור המופת]]. אחרי מלחמת ששת הימים הוצב וולף במפקדת [[קצין חי"ר וצנחנים ראשי]] ותיכנן מבצעים מעבר לקווי האויב. הוא היה מהבולטים ומהראשונים ביוזמי מבצעים מיוחדים, בעלי אופי אסטרטגי, במסגרות גדולות של עוצבות מוטסות. כן השתתף ב[[מבצע תשורה]]{{הערה|‏יוסף ארגמן, '''זה היה סודי ביותר: 30 פרשיות מודיעין וביטחון בישראל''' [[הוצאת משרד הביטחון]], 1990. מבצע תשורה, עמ' 209–294.}} כמפקד אחד מכוחות המשנה של הצנחנים, ובכך זכה להידמות לגיבורו, סטירלינג, ולפשוט על [[נמל התעופה הבינלאומי רפיק אל-חרירי|שדה תעופה]]. מאוחר יותר פיקד על קורס [[קומנדו]] ולאחר מכן למד ב[[המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה|פו"ם]].