שווא – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תיקון טעיות כתיב
מ שחזור טרול חסום
שורה 29:
ה[[הגייה תימנית|הגייה התימנית]] משמרת ככל הנראה את אופן הגיית השווא אצל נקדני טבריה: בדרך כלל הוא מבוצע כחטף פתח ; לפני העיצור י - כחטף [[חיריק]]; ולפני עיצור גרוני - כתנועת העיצור הגרוני (למשל יְאוֹר - {{יפא|[jo˘ʔo:r]}}). מבחינה זו אין הבדל גדול בין הגיית החטפים השונים להגיית השווא, וכנראה שהחטפים סומנו לשם הדגשה שמדובר בשווא נע ולא בשווא נח (לא רק בעיצורים גרוניים - {{ציטוטון|אֲרוֹמֲמֶנְהוּ}}).
 
ב[[הגייה ספרדית|הגייה הספרדית]] ביצעו את השווא הנע כתנועת {{יפא|[ɛ ~ e̞]}} , כמו סגול ב[[עברית ישראלית|עברית הישראלית]], ואולי כתנועה קצרה במקצת יחסית להן; ביצוע זה התקבל גם ב[[עברית ישראלית|עברית הישראלית]], אך בה משך התנועה זהה למשך תנועה רגילה. ואולם בניגוד להגייה הספרדית, שבה היו מבוצעים כל השוואים הנעים, קיבלה העברית הישראלית את תכונתה של ה[[הגייה אשכנזית|הגייה האשכנזית]], שבה רוב השוואים הנעים מבוצעים כאפס תנועה, ורק במקום שנוצר בעקבות כך צרור עיצורים שאינו מתאפשר על ידי ה[[פונולוגיה]] של ה[[עברית ישראלית|עברית הישראלית]], מוכנסת תנועת סגול או תנועת פתח כדי לפרק את הצרור. כך למשל במילה מְלוּכָה מבוצע השווא הנע שמתחת לאות מ' כסגול, משום שהפונולוגיה העברית החדשה אינה מאפשרת את הגייתו של צרור העיצורים {{יפא|[ml]}} בתחילת מילה; ולעומת זאת במילה שְמוּעָה השווא הנע שמתחת לאות ש' אינו מבוצע משום שצרור זה קביל בעברית החדשה. למעשה, שווא נע תחת העיצורים השוטפים [[wikt:למנ"ר|למנ"ר]] + י' בראש מילה לעולם לא יבוצע כחוסר תנועה.
 
ישנם מיקרים בהם נהגה השוא נע בצורת חיריק חטוף, כגון במילה: יהיה, בה מנוקדת ההא הראשונה בשוא שהגייתו כחיריק, כמו כן כל שוא שלפני או אחרי יו"ד נהגה כך כגון: ירמיהו, המ"ם נהגת כחיריק אף על פי שמנוקדת בשוא, או: ניר, הנון בחיריק אל אף היותה שואית.
 
באוטוגרף הטברני כתר ארם צובא נמצא במפורש כמה פעמים סימן החטף חיריק, נראה כי היא הבאתו בצורה עקבית נובעת כנראה מהדרך בשאר החטפים שלא תמיד סומנו ופעמים שסומנו נראה שנעשה הדבר לצורך הדגשה.
 
[[מדקדקי העברית בימי הביניים]] הציעו כללים שונים שמטרתם להקל על ההבחנה בין שווא נע לשווא נח. מפורסמים במיוחד חמשת הכללים שהציע ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]] המדקדק ר' [[אליהו בחור]]. הכללים משקפים את המציאות הפונולוגית, שבה שווא נח הוא אפס תנועה הבאה בסוף הברה, ושווא נע הוא תנועה חטופה הבאה באמצע הברה. הכללים מדויקים בדרך כלל, בעיקר ביחס לדקדוק העברי המקובל, אך במקרא יש להם מספר חריגים (בעיקר לכלל החמישי, שלו יש חריגים רבים). להקלת הזיכרון סומנו הכללים בראשי תיבות המרמזים על הכלל:
שורה 45 ⟵ 41:
'''ד.''' שווא באות ה'''ד'''גושה ב[[דגש חזק]] (ד') הוא שווא נע.
 
'''ה.''' השווא המסמן את האות הראשונה מבין שתי אותיות זהות ('''ה'''דומות - ה') רצופות הוא שווא נע.
 
===מעמד פונולוגי===