הבדלים בין גרסאות בדף "מוקש"

הוסרו 59 בתים ,  לפני 3 שנים
קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים, אחידות במיקום הערות שוליים ביחס לסימני פיסוק
(קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים, אחידות במיקום הערות שוליים ביחס לסימני פיסוק)
{{להשלים|כל הערך=כן|נושא=מדע וטכנולוגיה}}
[[תמונהקובץ:Mines 501556 fh000026.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מוקשים מסוגים שונים. מימין - מוקש נעל, במרכז - מוקש קופץ]]
'''מוקש''' הוא [[כלי נשק|אמצעי לחימה]] שנועד לעכב או למנוע תנועה. בדרך כלל מורכבים מוקשים ממכל המכיל בתוכו [[חומר נפץ]] ובעל מנגנון הפעלה. על פי [[אמנת ז'נבה]] כל שדה מוקשים חייב להיות מסומן בשלטים בולטים.
 
==מוקשי יבשה==
===התפתחות המוקש והשימוש בו===
המוקש היבשתי התפתח במהלך [[מלחמת האזרחים האמריקאית]]. המוקשים הראשונים נועדו לפגוע בבני אדם. במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]], עם פיתוחו של ה[[טנק]], התפתחו גם מוקשים נגד טנקים, ורכבים משוריינים אחרים. [[צבא הקיסרות הגרמנית]] פיתח מטעני נפץ שהופעלו מרחוק על ידי מעגל [[חשמל|חשמלי]]י, בעוד צבאותיהם של [[מדינות ההסכמה]] פיתחו את אב הטיפוס של המוקשים המודרניים, מוקשים בעלי מנגנון מכני, שמופעלים על ידי [[לחץ]] שמופעל על ידי [[משקל (פיזיקה)|משקל]] כבד.
 
פריצתה של [[מלחמת העולם השנייה]] הביאה להתפתחותו המהירה של המוקש, ולשימוש הולך וגדל בו. שימוש במוקשים נעשה על ידי שני הצדדים בקנה מידה גדול. שדות מוקשים נטמנו לאורך [[החומה האטלנטית]], בייחוד ב[[נורמנדי]] [[צרפת]] (כ-7 מליון) וב[[המערכה בצפון אפריקה|מערכה בצפון אפריקה]] כ-32 מיליון. מוקשים אלה נטמנו על ידי הצבאות האיטלקיים, הגרמניים, הבריטיים והצרפתיים. ב[[קרב אל-עלמיין]] לבדו נטמנו כ-600 אלף מוקשים לאורך חזית של כ-90 ק"מ על ידי ה[[ורמאכט]] בלבד.
 
לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה הלכה והתפתחה תעשיית המוקשים ה[[צבא|צבאית]]ית, כאשר מטעני ה[[חומר נפץ|נפץ]] הלכו ונעשו הרסניים ומתוחכמים יותר, היכולת לפיזורם על פני שטחים נרחבים עלתה, עיצובם והסתרתם נעשו קלים יותר וצבאות רבים בעולם כולו החלו להשתמש בהם.
[[תמונהקובץ:מוקש נעל- ההגנה.jpg |שמאל|250px|ממוזער|מוקש נעל (דריכה) תוצרת תע"ש ההגנה, 1948]]
[[קובץ:Defense.gov News Photo 970710-N-2240H-004.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מוקשים אמריקאי נגד רכב מסוג M15 {{אנ|M15 mine}}]]
 
===סוגים===
נהוג לסווג מוקשים יבשתיים לפי מספר שיטות, ביניהם: אופן הפעלת המוקש, יעוד המוקש ואופן גילויו. שתי הקבוצות העיקריות של מוקשים יבשתיים הן:
* '''מוקש נגד רכב''' - מוקש שמטרתו לעצור התקדמות של [[טנק]] או רכב על ידי פגיעה ב[[מזקו"ם|זחליו]]/גלגליו, או על ידי השמדת ה[[טנק]]הטנק/הרכב כולו. מוקש סטנדרטי מכיל בין 7 ל-10 [[קילוגרם|ק"ג]] של [[חומר נפץ]], ומופעל על ידי [[לחץ]] של בין 100 ל-300 [[קילוגרם|ק"ג]]. נקרא גם '''מונ"ר''' - מוקש נגד רכב.
* '''[[מוקש נגד אדם]]''' - מוקש שנועד ל[[הריגה|הריגת]] ופציעת בני [[אדם]]. מוקש זה יכול להכיל בין 200 ל-500 [[גרם]] של [[חומר נפץ]], אם כי יש יוצאים מן הכלל. אלה מהם שמופעלים בלחץ, מתפוצצים בלחץ של 5 עד 20 [[ק"ג]] בממוצע. מוקשים נגד אדם מתחלקים לשתי קבוצות: מוקשים היוצרים [[גל הלם|הדף]] או זעזוע, המופעלים על ידי דריכה, לבין מוקשי רסיסים, שנועדים לגרום נזק למספר גדול של אנשים על פני שטח נרחב. מוקש דריכה נגד אדם נקרא גם '''מוקש נעל'''.
בין מוקשי הרסיסים ישנם שני סוגים: מוקש קבוע ומוקש קופץ.
[[תמונהקובץ:Pignone mine p1 and p2.png|שמאל|ממוזער|250px|מוקשים נגד טנקים מתקופת מלחמת העולם השנייה]]
 
===שימוש אסטרטגי וטקטי===
'''שדות מוקשים''' משמשים כ[[מחסום הפרדה|מכשול מלאכותי]] לצורך השהיית התקדמות אויב ועצירתו או ניתובו לשטח מסוים. השדות מסודרים בדרך כלל בדרכי הפריצה החשודות שהאויב ייקח, במעברים הכרחיים במכשולים טבעיים ובנקודות התורפה ההגנתיות של הצד המגן. נהוג לפזר שדות מוקשים בצורות [[גאומטריה|גאומטריות]] מוגדרות, על מנת להקל על רישום ופינוי המוקשים אם יתעורר הצורך לכך. כאשר [[צבא]] מנסה לחצות שדה מוקשים, הצבא בצד השני ינסה בדרך כלל לכסות את שדה המוקשים באש וב[[ארטילריה]], על מנת להקשות את פריצת שדה המוקשים. כיום, ברוב צבאות העולם, ישנם אמצעים לפיזור מהיר של שדות מוקשים, כגון [[מצנח|הצנחה]], או [[ארטילריה]] של מוקשים, דבר המאפשר לתגובה מהירה תוך כדי הקרב, על מנת לחסום התקדמות של צבאות אויב.
 
==מוקשים ימיים==
{{ערך מורחב|מוקש ימי}}
[[תמונהקובץ:Mina morska typu M 1908-39.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מוקש מגע ימי פולני]]
'''מוקש ימי''' הוא [[כלי נשק|אמצעי לחימה]] אקטיבי, המוטמן במים כדי לפגוע ב[[ספינת מלחמה|אוניות מלחמה]], [[אוניית משא|אוניות משא]] או [[צוללת|צוללות]]. בניגוד לכלי נשק ימיים אחרים, מוקשים ימיים פועלים בדרך אוטונומית; הם מופעלים אוטומטית במגע פיזי או על ידי קירבה מגנטית. הפעלת המוקש הימי גורמת לפיצוצו ונזק רב לכלי השיט שפגע בו, ועלולה לגרום לטביעתו.
 
ניתן להפעיל מוקשים ימיים בדרך התקפית: הם מוטמנים בפתחי [[נמל|נמלים]]ים, [[נהר|נהרות]]ות או [[מצר ים|מצרי ים]], במקום שיעילותם מרבית ותכביד מאד על תנועת האויב. ניתן להניחם גם בנתיבי שיט מרכזיים, שם יכבידו על תנועת כלי שיט. ניתן גם להשתמש בהם כאמצעי הגנה, המונע מהאויב לתקוף חופים, נמלים וכיוצא בזה וכך יוצר אזורים מוגנים. יש להנחת מוקשים גם אפקט פסיכולוגי חשוב: מוקש אחד שנמצא בנתיב שיט אזרחי עלול להקפיא את כל התנועה בנתיב זה, עד לסיום פעולות הסריקה והפינוי.
 
==הסכנות שבמוקשים==
[[תמונהקובץ:Minefield warning.JPG|שמאל|ממוזער|250px|אזהרה בשדה מוקשים ברמת הגולן]]
למרות שהמוקשים נועדו לתת מענה צבאי, הרי לאחר שסיבת קיומם פגה (ולפעמים גם לפניה) הם מסכנים את ה[[אוכלוסייה]] האזרחית. במיוחד הדברים אמורים במוקשים נגד [[אדם]] שנכון להיום ([[2012]]) פגעו וממשיכים לפגוע באלפי אנשים ב[[אפריקה]] בעיקר ב[[אנגולה]] (ראו [[מוקשים באנגולה]]) וב[[קמבודיה]] בכל שנה עקב העובדה כי הם לא פונו ממקומם לאחר ש[[מלחמת אזרחים|מלחמות האזרחים]] נגמרו.
 
גם ב[[ישראל]] קיימת סכנה רבה ממוקשים באזור [[רמת הגולן]], [[הערבה]], [[בקעת הירדן]], וברחבי [[הגדה המערבית]] ו[[הגליל העליון]]. שדות רבים אינם מגודרים{{הערה|{{nrg|עדי חשמונאי|בכיר בצבא: יש מאות שדות מוקשים לא מגודרים|052/324|7 בפברואר 2010||1|2}}}} ומשולטים כמחויב באמנות בינלאומיות שישראל חברה בהן{{הערה|1=ע"ע [[אמנה על כלי נשק קונבנציונליים מסוימים]].}}, ועקב [[סחיפת קרקע]] קיימת סכנת עלייה על מוקשים גם מחוץ לגדרות, ומדי פעם נפגעים מטיילים{{הערה|{{nrg|עדי חשמונאי ואבי אשכנזי|בן 11 נפצע קשה בפיצוץ מוקש ברמת הגולן|051/580|6 בפברואר 2010||1|2}}}}{{הערה|{{הארץ|אלי אשכנזי, אנשיל פפר|צעיר בן 24 נפצע קשה בשדה מוקשים, נפל ממסוק החילוץ ונהרג|1070335}}}}, חקלאים וכן בני [[בקר]]{{הערה|{{הארץ|אלי אשכנזי|20 פרות מתו לאחר שנכנסו לשדה מוקשים ברמת הגולן; המגדלים: צה"ל התרשל|553321}}}} ממוקשים.
 
בניגוד לטענה כי קיומם של שדות המוקשים ב[[שמורת טבע|שמורות טבע]] רבות ברחבי ישראל, הוא מבחינת שימור ה[[טבע]] - מחקרים מראים כי מוקשים פצעו והרגו זנים רבים של [[חיית בר|חיות בר]] ברחבי העולם, וכי השימוש במוקשים מוביל סדרה של תהליכים הפוגעים בסביבה, בהם: הדרדרות איכות הקרקע, כריתת יערות, זיהום מקורות מים ב[[מתכות כבדות]], וייתכן שאף פגיעות מהותיות ב[[בית גידול|בתי גידול]] וב[[מארג מזון|שרשראות מזון]] המשפיעות על אוכלוסיות של זנים שלמים.{{הערה|1=השפעות סביבתיות של מוקשים בעולם, מתוך [http://lm.icbl.org/index.php/publications/display?url=lm/2000/appendices/environment.html דו"ח מעקב של הקואליציה למניעת מוקשים, 2000].}}.
 
ב[[דצמבר]] [[1997]] נחתמה [[אמנת אוטווה]], בה הוטל איסור בינלאומי על השימוש במוקשים נגד [[אדם]], הסכם זה נחתם בעקבות מסע [[פרסום]] שהובל על ידי [[הנסיכה דיאנה]]. אולם למרות זאת עדיין מפוזרים מיליוני מוקשים כאלו ברחבי העולם.
בנוסף, חיל ההנדסה מכשיר את לוחמי פלוגות החבלה וההנדסה ([[פלחה"ן]]) השייכות ל[[חטיבה|חטיבות]] ה[[חיל הרגלים|חי"ר]], שתפקידן לטפל במכשולים המעכבים את התקדמות החטיבה (בעיקר מכשולים נגד-אדם — נ"א) ולבצע פעולות [[חבלה (פעילות מלחמתית)|חבלה]] כנגד כוחות האויב.
 
במרץ [[2011]] אישרה מליאת [[הכנסת]] בקריאה שלישית את "חוק פינוי המוקשים". החוק מסדיר את פינוי שדות המוקשים בישראל באמצעות הקמת רשות לפינוי מוקשים.{{הערה|{{נענע10|עמרי נחמיאס|הכנסת אישרה בקריאה שלישית הקמת רשות לפינוי שדות מוקשים|787823|14 במרץ 2011||news}}}}. עד אז, מי שפינו מוקשים היו צוערים או יחידות מילואים של חיל ההנדסה הקרבית שניצלו הזדמנויות אלה כדי לאמן את החיילים שלהם בפינוי מוקשים.
 
==ראו גם==
* [http://www.idfblog.com/2012/02/08/clear-minefields-guide/ כיצד לפנות שדה מוקשים], ב[[בלוג]] הרשמי של [[צה"ל]]
* [http://www.flickr.com/photos/idfonline/sets/72157629329830933/with/6880864927/ פינוי שדה מוקשים בגבול ישראל-ירדן] על ידי [[חיל ההנדסה הקרבית]], ערוץ צה"ל ב[[פליקר]]
* [http://magazine.isees.org.il/ArticlePage.aspx?ArticleId=299 זהירות מוקשים - סכנה סביבתית], 'אקולוגיה וסביבה', דצמבר 2012, גיליון 4, (עמ' 356-358356–358).
 
==הערות שוליים==