הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1924 – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 53:
קולידג' נתן את חסותו לחברים דרומיים של המפלגה, שלא היו מאורגנים מספיק. כך הוא קיבל צירים דרומיים בוועידה. הוא גם הודיע שיפטר מנהיגים רפובליקניים ממוצא [[אפרו אמריקני]] בדרום כדי למשוך עוד תומכים לבנים למפלגה. רק חירם ג'ונסון איתגר אותו בדרום. היריב הכי מסוכן עבור קולידג', המושל [[פרנק לואדן]] מאילינוי, החליט ש-1924 תהיה שנת ניצחון לדמוקרטים ולכן לא רצה להתמודד. כשהבחירות באלבמה הסתיימו בתיקו בין קולידג' וג'ונסון, נציגי הממשל במדינה העניקו את הצירים לקולידג'.
כבר ב-2 בינואר, ג'ונסון פתח במסע הבחירות המקדימות שלו. בקליבלנד, אוהיו, הוא תקף את הוועידה הרפובליקנית על העלאת מספר הצירים הדרומיים וגם ביקר את קולידג' על כך שסיפק נשק לכוחותיו של [[אלווארו אוברגון]] במקסיקו. ג'ונסון גם טען שהממשל לא אוכף בתקיפות מספקת את חוק היובש, והתנגד לתכניתו של
אולם המומנטום של ג'ונסון דעך מהר. הוא התרחק מאוד מהמנגנון המפלגתי שהיה אמור לתמוך בו, ונחשב לעצמאי מדי. האמת הייתה שלג'ונסון לא היו דעות מגובשות. הוא התנגד להורדת המסים של הממשל שעזרה לבעלי ההכנסות הגבוהות, אבל הוא גם התנגד להקמת בית משפט עולמי לצדק, לחבר הלאומים, למכירת הנשק לכוחותיו הליברליים של אוברגון במקסיקו, להגירה הסינית, ותמך בתשלום מידי של הבונוס ליוצאי צבא.
שורה 59:
כדי לחסל את ג'ונסון, קולידג' השתמש בקשריו. הוא ארגן מפגש בין מנהל מסע הבחירות שלו, וויליאם באטלר, לסנאטור מאינדיאנה, ג'יימס ווטסון. קולידג' זכה לתמיכה ממתנגדים לחוק היובש, ונכנס אל המירוץ בקליפורניה מול ג'ונסון. המושל פינצ'וט קיבל את מקומו במשלחת של המדינה שלו בתמורה לתמיכתו בנשיא. בסוף החודש, המדינות המזרחיות כבר תמכו בקולידג'. במישיגן, בה ג'ונסון זכה ב-1920, תומכי קולידג' הגישו את מועמדותו של איש מבוגר בשם חירם ג'ונסון, בתקווה לבלבל את המצביעים.
הסנאטור מקליפורניה המשיך במירוץ, אולי כדי לגרום לקולידג' לאמץ שיטות פרוגרסיביות יותר, במיוחד כנגד השחיתות. ג'ונסון הוביל את התנועות שהובילו לפיטורי התובע הכללי
באמצע מאי, מטה הבחירות הרשמי של קולידג' נפתח בקליבלנד, אוהיו, בראשות וויליאם באטלר. באטלר חזה ש-1,066 מתוך 1,109 צירים יתמכו בקולידג', ואף אחד לא פקפק בכך. הרפובליקנים תכננו להביך את ג'ונסון בוועידה. העניין היחיד היה הבחירה של סגנו של קולידג', כי קולידג' עצמו לא תמך באף מועמד. הוא קיווה שבורה יתמוך בו, אבל כל שאר המועמדים היו מקובלים עליו. התפקיד נחשב ליוקרתי במיוחד בגלל שני האנשים הקודמים שכיהנו בו. כשהנשיא [[וודרו וילסון]] חלה ב-1919, רק כפסע היה בין [[תומאס מרשל]] האלמוני לכס הנשיאות. מותו של הרדינג, ארבע שנים אחר כך, הוביל את קולידג' אל הבית הלבן. לכן היה צורך לבחור באיש בעל יכולת שיוכל לחזק את מעמדו של קולידג' באזורים בהם לה פולט שלט. בורה סירב לתפקיד, והרפובליקנים בקליפורניה התחילו לתמוך ב[[הרברט הובר]], שעזר לקולידג' בבחירות במדינה. כיוון שתבוסתו של יוז ב-1916 התרחשה לאחר הצבעה צמודה בקליפורניה, המדינה הייתה חשובה. לה פולט יכול היה למשוך את הליברלים המערביים, ולכן רבים ממנהיגי המפלגה תמכו בהובר. קולידג' לא תמך בהובר וקיווה שישאר בתפקיד
המצע של המפלגה היה חשוב במיוחד. ליברלים במפלגה איימו לתמוך במועמדותו של לה פולט אם במצע לא יהיו כמה סעיפים לרוחם. האחראיים על המצע גם נאלצו להתמודד עם הבונוס ליוצאי צבא, הרפורמה במס, ההגירה הסינית ובית המשפט העולמי. כל תמיכה או התנגדות באחת מהם תפגע באגף חשוב במפלגה. הוחלט שהמצע יורכב משנים-עשר עד חמישה-עשר משפטים קצרים שקולידג' יכתוב. המסמך היה קצר ולא שנוי במחלוקת. הוא לא הזכיר את ה[[קו קלוקס קלאן]], ושיבח את התכניות לעזור לחקלאים ולהצטרף לבית המשפט העולמי. המפלגה הניחה שתמיכה בחקלאים שנפגעו מירידת מחירי התבואה תוכל להימנע באמצעות הטבות לחקלאים. המצע דיבר על ה"אידאליזם הפרקטי" של קולידג' וטען שלא עבר מספיק זמן כדי לתקן את עוולות ממשל וילסון. המצע הציע משאל עם על שימוש בצוללות ובגז רעיל. למרות שהמצע נוסח בידי רפובליקנים ליברליים, המצע היה מאוד שמרני. מצע חלופי שהוצג בידי הליברלים מויסקונסין לא הצליח לזכות לתמיכה.
|