כתוב בעיפרון בקרון החתום – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון nowiki
מאין תקציר עריכה
שורה 16:
[[קובץ:YadVashem Train Car.JPG|ממוזער|250px|[[אנדרטת הקרון]] ב[[יד ושם]]]]
'''כתוב בעיפרון בקרון החתום''' הוא [[שירה|שיר]] קצרצר מאת [[דן פגיס]] המהווה חלק ממחזור השירים "קרון חתום", שהתפרסם בשנת [[1970]] בגיליון ל"א של [[כתב עת ספרותי|כתב העת הספרותי]] "[[מאזנים]]"{{הערה|דן פגיס, "קרון חתום": "כתוב בעפרון בקרון החתום", '''[[מאזנים]]''' לא (תש"ל), עמ' 3.}} ובהמשך אותה שנה בקובץ שיריו השלישי של פגיס, "גלגול".{{הערה|דן פגיס, "קרון חתום": "כתוב בעפרון בקרון החתום", '''גלגול''': שירים, רמת גן: [[אגודת הסופרים העברים בישראל]] ליד הוצאת [[מסדה (הוצאת ספרים)|מסדה]] ('ספרית מקור'), 1970, עמ' 22.}}
השיר מתייחס ל[[דפורטציה|דֶפּוֹרטציה]] (שילוח, גירוש) של אזרחים ממקום מושבם למחנות [[מחנה ריכוז]] ו[[מחנה השמדה|השמדה]] בתקופת [[השואה]]. בשיר נעשה שימוש [[מטאפורה|מטאפורי]] סמוי ב[[מיתוס]] על [[קין והבל|הרצח הראשון]] ועל דמויותיהם של [[חוה]], [[הבל]], [[קין]] ו[[אדם (דמות מקראית)|אדם]] לצורך הארתו של מצב מאוחר – שפיכת אור מיתיזציוני על הסיטואציה הנרמזת, השוֹאתית.{{הערה|[[מלכה שקד]], '''לנצח אנגנך: המקרא בשירה העברית החדשה – עיון''', (כרך ב), תל אביב: [[הוצאת משכל|משכל]] (יהדות כאן ועכשיו), 2005, עמ' 527, 533.}} פגיס אינו מזכיר את [[השואה]] במפורש בשירו, והדרך שבה נדון הנושא היא מאופקת מאוד. השיר הקצר, שבמבט ראשוני נראה פשוט, הוא לאמתו של דבר יצירה מורכבת למדי.{{ש}}
השיר נחשב ל"שיר שואה" [[קאנון ספרותי|קאנוני]], ומושמע תדיר בהקשר ל[[זיכרון השואה בישראל]]. הוא נלמד במסגרת תוכנית הלימודים המחייבת לבגרות בספרות עברית בבתי הספר התיכוניים בישראל. השיר חקוק על גבי [[אנדרטת הקרון]] ב[[יד ושם]] ועל אנדרטה באתר מחנה ההשמדה [[בלז'ץ]].
 
שורה 55:
תיאור הסיטואציה השוֹאתית הקונקרטית ותיאור הסיפור המקראי, האנלוגי לה, מינימליים ביותר בשיר זה, עד כדי כך ש[[חנן חבר]] הציע שפגיס "הפך את עצם שאלת האפשרות לייצג את השואה לנושאו של השיר".{{הערה|חבר, '''ספרות שנכתבת מכאן''', 1999.}} השיר עתיר פערים ב"[[עלילה|עלילתו]]", וכתוצאה מכך הוא מזמין מילוי פערים. הפער הבולט ביותר הוא בסיום השיר, במילה "שֶׁאֲנִי", שאין לה כל המשך; את קטיעת המסר ניתן כמובן להבין באופן ריאליסטי על רקע הסיטואציה של כתיבתו בקרון של רכבת-המוות: העיפרון נגמר; הכותבת התעלפה או מתה; הרכבת הגיעה ליעדה; ואולי לכתובת, הכתובה בעיפרון, היה המשך, שנמחק. כך או כך, הסיום הזה מעורר בקורא את השאלה: מהו הדבר שאותו רוצה הכותבת שיגידו לבנה הגדול, לכשיראוהו? האפשרויות למילוי פער זה שבסיום רבות. ייתכן שהכותבת רוצה שיגידו לבנה קין את מה שכתבה (בפתק שלה) בשלוש השורות הראשונות – שהיא עם בנה הבל הובלו ב"משלוח" וכו' (כלומר, להבין את השיר כ[[שיר מעגלי]]); ייתכן שהכותבת מבקשת להעביר לידיעת הבן שבחוץ כי באותו "משלוח" היא חשה עצמה כמו חוה עם בנה, ושמשום שבן זה עומד להירצח (ואולי כבר נרצח) הוא לדידה כמו הבל, כשם שהוא, הבן שלא נרצח, הוא בעיניה כמו קין האחראי לרצח; ייתכן שהיא אף רוצה להוכיח את הבן שבחוץ ולרמוז לו בדרך האירוניה, שעל אף שבמקרא הוא אכן בנו של אדם – במציאות האנלוגית שבהווה השואתי, הוא רחוק מלנהוג כ"בן אדם" (ויש לזכור שבדיבור ה[[עברית|עברי]] וגם ה[[ייידיש|יידי]]-[[גרמנית|גרמני]] להיות "בן אדם" או "מֶענְטְש" פירושו לנהוג באופן חיובי, כראוי לאדם); אך לא מן הנמנע הוא שאין היא רוצה כלל להוכיח אותו אלא לומר לו שלמרות שהיא ובנה הקטן עומדים למות, הוא עדיין בנה ובנו של אדם ושעליו לנהוג כבן-אדם.
 
כל הניסיונות האלה למלא את פער הסיום ניזונים למעשה מחומרי השיר, כשהם נאחזים במילה זו או אחרת שבו. לפי זה השיר לכאורה אינו פתוח עד תום אלא סיומו מחזיר אל תחילתו או אל מילים אחרות שנמצאות בתוכו והוא מעין מעגל סגור שהכול כבר נאמר בו. ברם, מאחר שמילויים אלה של פער הסיום לעתים משלימים זה את זה ולעתים סותרים זה את זה בלא שניתן לומר בביטחון שאחרשאחד מהם הוא אכן המילוי הנכון, ומאחר שייתכן שאף אחראחד מהם אינו המילוי הנכון ושבאמת אין לדעת מה מבקשת הדוברת שיגידו לבנה – הרושם הנותר בקורא הוא, שהסיום בכל זאת אכן פתוח, ושבפתיחותו הוא אף מיטיב לייצג את עקרון הפערים, שהוא העיקרון הספרותי הבונה את השיר כולו.
 
[[הלל ברזל]] קבע כי "השיר [...] לובש מרצון את הצביון של הקטע הבלתי-גמור, מעין פיסת נייר דלה, שנותרה במקרה. [...] הדברים [נאמרים] בלא סיום, כדי לציין כי עניין לנו בסיפור שאין לו גמר.{{הערה|[[הלל ברזל]], מבוא, [[נתן גרוס]], [[איתמר יעוז-קסט]], [[רנה קלינוב]] (עורכים), '''השואה בשירה העברית: מבחר''', ירושלים – תל אביב: יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה; הקיבוץ המאוחד, 1974, עמ' 15 (נדפס שוב בקובץ: הלל ברזל, '''שירה ופואטיקה: מביאליק ועד שירת ההוה: מסות מחקר''', תל אביב: יחדיו, תש"ן 1990, עמ' 277).}}
שורה 91:
 
==קישורים חיצוניים==
* ערך זה משלב תוכן מתוך [[מלכה שקד]], '''לנצח אנגנך: המקרא בשירה העברית החדשה – עיון''', (כרך ב), תל אביב: [[הוצאת משכל|משכל]] (יהדות כאן ועכשיו), 2005, עמ' 543–548 ({{כותר|94020861|545.5168.6}})
* [[דן פגיס]], "[http://www.jstor.org/stable/23864027 קרון חתום": "כתוב בעפרון בקרון החתום]", '''[[מאזנים]]''' לא,א (סיון תש"ל, יוני 1970), עמ' 3 – פרסומו הראשון של השיר {{זמין ב-JSTOR|זיהוי=23361184}}
* רבקה מעוז, "[http://www.amalnet.k12.il/meida/sifrut/sifshoa/maamarim/ssi00016.htm טקסטים נרדפים: האינטרטקסטואליות בשיר "כתוב עפרון בקרון החתום"]", '''[[עתון 77]]: לספרות ולתרבות''', 90 (תשמ"ז 1987), 22–23, באתר [[עמלנט]]