לשון חז"ל – הבדלי גרסאות

 

בין חוקריה המודרניים הראשונים של הלשון העברית, דוגמת [[שלמה לויזון]], שמאמרו על דקדוק לשון המשנה נדפס בתחילה מהדורת המשניות הגדולה של [[דפוס ראם]], ו[[אברהם גייגר]], רווחה הדעה כי לשון חז"ל היא עברית מעורבת בארמית. לויזון היה כה איתן בדעתו זו, שכתב:

 

עם השנים הוכיחו חוקרי לשון חז"ל שיש בה מאפיינים לשוניים מקבילים ואף קודמים ללשון המקרא. דעה אחת גורסת, כי לשון חז"ל מייצגת ניב מקביל ללשון המקרא, שהיה קיים בעברית מראשיתה ([[חיים רבין]], [[יחזקאל קוטשר]]).{{הערה|יחזקאל קוטשר, [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/lashon-2.htm לשון המשנה והתלמוד - ארמית של התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי], מחניים נ"ו, דעת}} משערים שהניב היה קיים כשפה מדוברת, ולכן אין לו ביטוי במקרא; ורק בתקופת חז"ל הוא נכנס ללשון הספרות והיה לשפה שבה נכתבו המשנה, התלמודים והמדרשים. ניתן למצוא מאפיינים של לשון חז"ל אף בכתובות מתקופת המקרא. כך למשל, נפוצות בכתובות חילופי [[ב]]-[[פ]], צורת העבר הנסתרת "הָיָת" (קיימת מעט במקרא ונפוצה מאוד בחז"ל), ואחרות.