לאון בן זקן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
שורה 2:
'''לאון בן זקן''' ([[31 בדצמבר]] [[1928]], [[טנג'יר]]{{הערה|1=‏[http://www.mygenealogy.ch/genealogy/index.php?rootid=I285 צאצאים-לאון בן זקן-אבות], אתר www.mygenealogy.ch‏}}{{הערה|1=‏[http://www.mygenealogy.ch/genealogy/family.php?famid=F86 בעל, אישה, ילדים], אתר www.mygenealogy.ch‏‏}} - מאי 1977{{כ}}{{הערה|1=‏יגאל בן-נון, [http://yigbin.blogspot.com/2007/01/itonut.html המאבק בגילויים אנטי יהודיים בעיתונות המרוקאית בשנים 1962-1963], אתר וואי.בי.אן פאבלקיישן‏}}), היה [[רופא]] [[יהודי]] ידוע ב[[מרוקו]] שהפך לרופאו האישי של ה[[מלך]] [[מוחמד החמישי]] (סבו של המלך הנוכחי) ולשר היהודי הראשון בממלכה והממשלה הראשונה שלאחר קבלת העצמאות ב-1956{{כ}}{{הערה|1=‏[http://www.global-report.co.il/naomi/?l=he&a=236628 [[שמואל שגב]] חושף לראשונה חטאי הציונים כלפי יהדות מרוקו, בספרו החדש "הקשר המרוקני"], גלובאל ריפורט, 8 במרץ 2008‏}}‏‏{{הערה|שם=JMarcWeb|1= ‏[http://rickgold.home.mindspring.com/Emigration/emigration11.htm עצמאות ישראל ותנועת העצמאות המרוקנית], אתר rickgold.home.mindspring.com‏ - אתר באנגלית על יהדות מרוקו‏‏‏}}{{הערה|שם=JewishWoman|1=אחמד אל אמרואי, [http://english.aljazeera.net/focus/moroccoelections2007/2007/09/2008525184238440885.html אישה יהודייה במרוקו בריב על הסקרים], אתר [[אלג'זירה]], 7 בספטמבר 2007‏}}. מונה תחילה כשר הדואר ולאחר מכן לשר הבריאות{{הערה|שם=AJC_Interview|1=‏‏[http://www.ajcarchive.org/AJC_DATA/Files/5A36.PDF אמריקן ג'ואיש קומיטי - ראיונותיו של אירווינג אם. אנגל עם ד"ר לאון בן זקן הנציג ממרוקו ורה"מ בורגיבה מתוניסיה], מזכר AJC (מסמך PDF), תאריך: 4 בדצמבר 1956 (גרסת HTML [http://archive.is/20121201133852/http://www.ajcarchive.org/AJC_DATA/Files/5A36.PDF])‏}}, תפקיד בו כיהן עד שנת 1958{{כ}}‏‏{{הערה|1=אנדרי גולדברג, ‏"יהודי מרוקו" ('Les juifs du Maroc', פריז, 1992), ‏עמודים 88‏, 90-91 [http://www.normanfinkelstein.com/content.php?pg=24&nr=1]}}.
 
ב-1956, כאשר מרוקו קיבלה עצמאות, תפסו היהודים כמה וכמה תפקידים פוליטיים, כולל שלושה מושבים בפרלמנט ושר אחד בקבניט כשר הדואר והטלגרף‏‏{{הערה|שם=JMarcNormStill|1=‏נורמן סטילמן, "יהודי מדינות ערב בזמנים המודרניים" (2003), עמודים 172-173, ISBN 0-8276-0370-3‏}}{{הערה|שם=JewishWoman}}. עם קבלת העצמאות, הסולטאן התעקש על מינויו של ליאון בן זקן, כשהקהילה היהודית לא הגיעה לידי הסכמה את מי לשלוח כנציג בקבינט. בד בבד עם מינויו הביע תמיכה בזכות היהודים להגירה, בתנאי שזה לא יכלול לחץ או פרופגנדה. הבעיה באותה עת הייתה ההתנגדות של גורמים שונים במרוקו להגירה המונית של היהודים שתשחק לידי [[הסוכנות היהודית]], אך זכות ההגירה, לפחות על בסיס אינדבדואלי הוכרה. כמו כן, טען כי מרוקו ו[[תוניסיה]] יוכלו להיות בעמדה של מתווך להסדר בין מדינות ערב לישראל, וכי למרות שלא יוכלו להביע זאת פומבית, המנהגים במרוקו לא חשים כל סימפטיה ל[[גמאל עבד אל נאצר|נאצר]] או דיקטטורים אחרים במזרח התיכון{{הערה|שם=AJC_Interview}}.
 
הדעה הרווחת היא כי בזמן המאבק על העצמאות של מרוקו, נשאר נייטרלי, בשל המאבק הפנים קהילתי של היהודים, בין המודרניסטים, בוגרי "[[כל ישראל חברים]]" (AIU, אליאנס), הציונים והמסורתיים (סירב ב-1944, לחתום על מנשר העצמאות של מפלגת החרות "איסתיקלאל", שהתנגדה לכיבוש אך גם לבית המלוכה){{הערה|שם=JMarcWeb}}.