זיקת הנאה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Isaacohen89 (שיחה | תרומות)
Isaacohen89 (שיחה | תרומות)
שורה 40:
3)      '''זיקת הנאה מכוח כורח'''<ref>'''ראה גם: ע"א 153/67 שלב נ' הררי מואב'''</ref> – המשפט המקובל הכיר בזיקת הנאה שנוצרת מכוח כורח הנסיבות. זיקת הנאה זו נוצרת כיוון והסיטואציה מכריחה את בעל זיקת ההנאה להשתמש במקרקעין הכפופים. כדי ליצור זיקת הנאה מסוג זה הכורח חייב להיות מוחלט ושלא תהיה ברירה אחרת (לדוגמא: אם אי-הנאה מהקרקע רק תעכב אדם אחר, זה לא כורח מוחלט). באנגליה היה מקרה של אדם שמכר חלקת אדמה והותיר לעצמו חלקה פנימית, כך שלא היה לו איך לצאת לכביש והוא שכח לעגן את יכולת המעבר שלו בחלקה החיצונית כדי להגיע לכביש. בית המשפט הכיר בזיקת ההנאה מכורח הנסיבות. בית המשפט גם השתמש בפיתרון נוסף מדיני החוזים – תנאי מכללא – הדבר משתמע.
 
4)     '''זיקת הנאה מכוח השנים'''<ref>'''ראה גם: ע"א 700/88 אסטרחאן נ' בן חורין'''</ref> – זיקת הנאה שנוצרת עקב שימוש רצוף במקרקעין הכפופים ללא שום התנגדות של בעל הנכס. כאן רלוונטי '''סעיף 94 לחוק המקרקעין''' הקובע כי "מי שהשתמש בזכות הראויה להוות זיקה הנאה במשך תקופה של שלושים שנים רצופות רכש את הזיקה והוא זכאי לדרוש רישומה". עקרונית, לא ניתן לרכוש זכות קניינית מכוח התיישנות במקרקעין מוסדרים. '''סעיף 159 לחוק המקרקעין''' קובע שבמקרקעין מוסדרים (להבדיל ממקרקעין שאינם מוסדרים) אין התיישנות. לפיכך, גם אם אדם יושב 30 שנה במקרקעין מוסדרים – הוא אינו יכול לתבוע זכות קניינית בנכס. כאן, סעיף 94 אינו מגביל עצמו למקרקעין לא מוסדרים ולכן אנחנו מסיקים שהוא חל גם על מקרקעין מוסדרים ואם אדם החזיק במקרקעין של אחר במשך 30 שנה רצופות – הוא זכאי לדרוש רישום זיקה על שמו (בניגוד לזכויות קנייניות אחרות) [אבליחד עם זאת אין חיוב להירשם, זו זכות קניינית ללא רישום]
 
== ביטול זיקת הנאה ==