איציק מאנגר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בעקבות שיחה עם ד"ר אפרת גל־עד |
|||
שורה 1:
[[קובץ:Itzik_Manger_by_Arthur_Kolnik.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור שמן של הצייר [[ארתור קולניק]] המתאר את מאנגר הצעיר]]
'''יצחק''' ('''איציק''') '''
==תולדות חייו ויצירתו==
{{להשלים|נושא=ספרות|נושא2=אישים}}
מאנגר נולד בעיר [[צ'רנוביץ]] ([[עיר בירה|בירת]] [[בוקובינה]] עד פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]]; כיום ב[[אוקראינה]]) בשנת [[1901]]. אביו, הלל מאנגר, יליד [[קולומיאה]], היה [[חייט]]-אוּמן שוחר ספרות ו[[אלכוהוליזם|שתיין]]. למד סמסטר אחד ב[[גימנסיה]] הגרמנית הקיסרית-מלכותית מס' 3, ובזמן הלימודים התוודע לספרות הגרמנית. כעבור חצי שנה הוא עבר ללמוד אצל קרובי משפחתו לקולומיאה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברח ל[[ממלכת רומניה|רומניה]], ל[[יאשי]], שם התאחד עם משפחתו.
שם ב-[[1918]] התחיל לכתוב [[שירה]] ב[[יידיש]], שהושפעה מהשירה ה[[ספרות גרמנית|גרמנית]] (מבחינת פורמולות, [[מצלול (ספרות)|מצלול]] ו[[אורתוגרפיה]]), ויצר קשר עם אישים מה[[אליטה אינטלקטואלית|אינטליגנציה]] ה[[יידישיזם|דוברת היידיש]] כמו [[יעקב שטרנברג]]. הוא התגייס ל[[צבא רומניה]], ולאחר שסיים לשרת בצ'רנוביץ, חי מספר חודשים בבירה [[בוקרשט]] ואחר-כך שב ל[[יאשי]]. החל לנהל חיים [[בוהמה|בוהמיים]]. כתב בעיתונות היומית היידית בצ'רנוביץ, ובשנת [[1921]] הופיע שירו הראשון, 'מיידל פארטרעט' בכתב העת "קולטור" של [[אליעזר שטיינבארג]]. התפרנס ממתן הרצאות במסגרת ארגון התרבות היהודי ברומניה (שדאג לשיבוץ של אינטלקטואלים להרצאות בערים ובמיוחד בעיירות בנושאים שעל אודותיהם יכלו להרצות); בין הנושאים שהרבה להרצות עליהם: 'מוות, לילה ושיגעון'; [[אברהם גולדפאדן|גולדפאדן]]; ו'ה[[בלדה]]'. עדויות מהרצאותיו מלמדות על כך שמאנגר היה מרצה כריזמטי ואהוד למדי, בעל זיכרון פנומנלי, שסחף את קהלו.
ב-[[1928]] ביקר לראשונה ב[[ורשה|וורשה]] בירת [[הרפובליקה הפולנית השנייה|פולין]], שהייתה בזמנו מרכז חיי תרבות היידיש ב[[מזרח אירופה]]. ב-[[1931]] הוא נישא לאשתו הראשונה וחזר לצ'רנוביץ, ולאחר פרידתם ב-[[1932]] שב לוורשה, שהפכה למרכז פעילותו עד שאולץ לעזוב את פולין ב-1938 בעקבות שלילת אזרחותו הרומנית. ב-[[1933]] החל לחיות עם [[רחל אוירבך]], ולראשונה מתגורר בדירה משלו.
ב-[[1929]] הוציא מאנגר לאור בבוקרשט את ספר שיריו הראשון, "שטערן אויפ'ן דאך" (
ספר השירים השני שלו, שיצא בוורשה ב-[[1933]], נקרא "לאמטערן אין ווינט" (פנסים ברוח).
ב"[[שירי המגילה|מגילה לידער]]" (שירי המגילה), שאותם פרסם שנה לאחר מכן, שילב דמויות מ[[מגילת אסתר]] עם דמויות ומאורעות מהווי החיים של היהודים בתחילת המאה העשרים. שירים אלו החיו את מסורת ה"[[פורים שפיל]]" (חגיגות [[פורים]] בהן הוצגה מגילת אסתר) והומחזו לאחר מכן כמחזמר בשם "[[המגילה]]". ספרו ה[[סאטירה|סאטירי]] "[[סיפור גן-העדן]]" (ב[[יידיש]]: "דאָס בוך פון גן-עדן") עמד על תפיסת [[גן העדן]] אצל היהודים אל מול הווי החיים הקשה שלהם בעיירות. בשנת [[1942]] הוציא לאור בלונדון את ספרו "וואָלקענס איבערן דאַך" ("עננים מעל הגג"), שבו נדפס גם שירו הידוע [[אויפן וועג שטייט א בוים|"אויפֿן וועג שטייט אַ בוים" ("על הדרך עץ עומד")]], שהתפרסם בלחנו של [[פיליפ לסקובסקי]], וכן את שיר הקינה [[תחת חורבות פולין|"אונטער די חורבות" (תחת החורבות)]], שהתפרסם בלחנו של [[שאול ברזובסקי]]. בשנת [[1952]] הוציא בניו יורק את ספר שיריו המקובצים "שיר ובלדה".▼
ב-[[1935]] פרסם בוורשה את "[[חומש לידער]]" (שירי ה[[תורה|חוּמש]]), בו הוצגו [[אבות האומה]] כיהודים מה[[שטעטל]]. מאנגר, שבשלב זה כבר היה מוערך וידוע בקרב הקהילות היהודיות במזרח אירופה ובארצות הברית, הגיע ביצירה זו לשיא מסוים. מלכתחילה הבין שהוא לוקח את כל מה שהוא רוצה לקחת, ומעביר אותו טרנספורמציה לכדי צורה הנראית פשוטה ועממית, תוך שהוא מערבב ישן וחדש באופן אנאכרוניסטי כאילו הם קורים עכשיו. שימוש אנאכרוניסטי בחומרים הוא תופעה אופיינית לספרויות יהודיות, ומאנגר הושפע מכלים אלה לא באופן ביקורתי אלא באופן אינטואיטיבי, יחסית לא מודע; אבל כאמן הוא עשה בזה שימוש מודע לחלוטין: הוא יכול היה לקחת תמונות מודרניסטיות ממשוררים גרמניים ולחברן עם דברים שהוא מכיר מהתנ"ך, משירה עממית ביידיש או משירה עממית ברומנית – וליצוק לתוכם סוגיות [[אקזיסטנציאליזם|קיומיות]]. שירי החומש עושים שימוש בהליך זה שהוא מפתח קודם ומביאים אותו לשיא אחר. השירים עוסקים בתנ"ך (הוא מתחיל בחומש, וממשיך במגילה ובספרי תנ"ך נוספים; על כן הוא עתיד לכנותם "מדרש איציק"); מרבית סממניהם הם סממנים של בלדות (וחלקם נשמעים כמו שירי עם בלדיים); הוא עוסק בַּבעייתי, וכמו ה[[מדרש]] מספר את הסיפור שלא סופר – הפחד של שרה כשהיא רואה שאברהם משחיז את הסכין; כאבה של [[הגר]] כשהיא מגורשת – את מאנגר מעניינת הדרמה הפסיכולוגית, ובכך הוא מהווה ממשיך של [[י"ל פרץ]]. שירי החומש עוררו [[פולמוס]] של ממש בקרב היהודים,{{הערה|על כך ראו מאמרו של [[דב סדן]], "פולמוס ושוברו".}} וגם בקרב הלא-יהודים הוא עורר הערכה, ביישמו כלים של [[אירוניה]] ובחינת הממדים הפסיכולוגיים לטיפול בסיפור המקראי. הכתיבה על נושאים מקראיים מאפשרת לו להיות משורר יהודי – וגם משורר אוניברסלי, אלמנט שהיה חשוב מאוד למאנגר.
▲ב"[[שירי המגילה|מגילה לידער]]" (שירי המגילה), שאותם פרסם בוורשה שנה לאחר מכן, שילב דמויות מ[[מגילת אסתר]] עם דמויות ומאורעות מהווי החיים של היהודים בתחילת [[המאה
ב-[[1939]] נמלט מאנגר מפני [[גרמניה הנאצית|הנאצים]] ל[[פריז]], שם ניסה לפלס את דרכו ל[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל]] בלא הצלחה, ולאחר טלטולים רבים עלה בידו להגיע ל[[לונדון]] ולאחר מכן, בשנת [[1951]] השתקע ב[[ניו יורק]]. הוא ביקר ב[[ישראל]] לראשונה כאורח לרגל [[תערוכת העשור]], ובשנת [[1966]] [[עלייה לישראל|עלה לישראל]] כשהוא כבר חולה, ונפטר ב[[גדרה]] לאחר מחלה ממושכת בשנת [[1969]]. נקבר ב[[בית העלמין נחלת יצחק]], בהלוויה שבה השתתפו אלפים.{{הערה|{{מעריב||אלפים השתתפו בהלוויה של המשורר איציק מאנגר|1969/02/24|00205}}.}}
שורה 25 ⟵ 28:
רוב יצירתו של מאנגר הודפסה לפני מלחמת העולם השנייה והוצאות אלה נדירות וקשות להשגה:
* '''שטערן איבערן דאך''',1929 בוקרשט
* '''לאמטערן אין וינט''', 1933 ורשה
* '''חומש לידער''', ורשה, 1935
* '''מגילה לידער''', ורשה, 1936
* '''פעלקער זינגן''', ורשה, 1936
* '''דעמערונג אין שיפגעל''', ורשה, 1937
* '''ועלוול זבארז'ער שראייבט בריוו צו מלכעלע דער שיינער''' וינה/ורשה, 1937
* '''נאענטע גשטאלטן''', ורשה
* '''די
* '''וולקענס איבערן דאך'''
* '''הוצמך -שפיל''', לונדון, 1947
* '''דער שנאיידר-גזעלן נטע מאנגער שפילט''', לונדון, 1948
* '''מדרש איציק''', פריז, 1951
* '''ליד און באלאדע''', ניו יורק, 1952
* '''שטערן אין שטויב''', ניו יורק, 1967
לאחר המלחמה יצאו לאור הדפסות מחודשות, ואלה העיקריות שבהן:
* '''וואלקענס איבערן דאך''', ניו יורק, הוצאת המחבר, 1947
* '''ליד און באלאדע''', הוצאת המחבר, הדפסה: החברה המאוחדת להדפסה בע"מ, 1952
* '''מדרש איציק''', בעריכת [[חנא שמרוק]]. מתוך הסדרה: "ספרות יידיש" (החוג ליידיש של האוניברסיטה העברית, ירושלים), [[הוצאת מאגנס]], 1984
* '''מדרש איציק''': '''חומש לידער'''
* ”'''
===ספריו שראו אור בתרגום עברי===
* '''משירי טוס הזהב''' (בתרגומו של [[יעקב אורלנד]]), כרמל, 1995.
* '''מבחר שירים''' (בתרגומו של [[נתן יונתן]]), כתר, 1986.
* '''[[סיפור גן-העדן]]''' (בתרגומו של [[קלמן אהרון ברתיני|ק. א. ברתיני]]), עם עובד, 1982.
* '''לבנה אדמה על גג מכסיף''', [[המנורה (הוצאת ספרים)|המנורה]], 1975.
* '''שירים ובלדות''' (בתרגומו של [[בנימין טנא]]), על המשמר, 1969.
* '''משירי המגילה''' (בתרגומו של [[מרדכי אמיתי]]), ספריית פועלים, 1969.
* '''האור והזהב''', תרגם מיידיש: נתן יונתן. הוצאת קשב לשירה, 2010.
* '''שירי המגילה - מגילה-לידער''' : מהדורת דו-לשונית עברית-יידיש, תרגם והעיר: [[דוד אסף]] ; אייר: נעם נדב. [[תל אביב]] : [[הוצאת חרגול]], [[עם עובד]], [[בית שלום עליכם]], תשע"א 2010. ISBN 9789651321474.
==לקריאה נוספת==
| |||