מוריס גמלן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 14:
גמלאן נחשב עד לפרוץ המלחמה להוגה צבאי מבריק, אדם נטול פניות פוליטיות, ורפובליקאי נאמן, על פי המסורת הרפובליקנית הצרפתית. ב[[שנות ה-30]], בהן הטיפו הקומוניסטים משמאל, והפשיסטים והמלוכנים מימין, לשינויים רדיקליים במשטר, ואל מול הרקבון והחולי הכללי שפשה במשטר [[הרפובליקה השלישית]] היה לתכונות אלו ערך רב. בשל כך זכה גמלאן להערכתם ולהוקרתם של פוליטיקאים, ביניהם [[אדואר דאלאדיה]], שהשגיחו על קידומו וסייעו לו. בשנת [[1935]] מונה לראש המטה הכללי הצרפתי.
 
עם כל זאת, הצבא הצרפתי תחת גאמלן סבל מקיפאון ומחשיבה איטית, כמו גם מתופעות שליליות רבות נוספות. על אף שהצבא הצרפתי היה חלוץ השינוע הממוכן של כוחותיו במהלך מלחמת העולם הראשונה, ב[[שנות ה-30]] שב לסמוך על [[רכבת|רכבות]] ו[[סוס|סוסים]]. ה[[טנק|טנקים]] שנמצאו בשירות, לא נועדו לשימוש כעוצבות עצמאיות שיש בכוחן כדי להכריע את קרב היבשה, כי אם כסיוע לרגלים. הצבא עצמו היה מורכב מכמה וכמה סוגי דיוויזיות. באזורים הרגישים ביותר, במקום בו לא הגן על גבולה של צרפת המכשול המלאכותי של קו מאז'ינו, כי אם המכשול הטבעי של הרי הארדנים, הוצבו דיוויזיות סוג ב'. דיוויזיות אלו כללו מגויסים ממושבות צרפת ב[[צפון אפריקה]] שאיכותם נחשבה לפחותה יותר, וסגל הפיקוד שלהם היה בעל מומחיות יותר בניהול קולוניאלי של שטחים ואנשים, ופחות במלחמה מודרנית וממוכנת. היחידות עצמן שהחזיקו את קו מאז'ינו סבלו ממוראל נמוך, מתופעות של שכרות, ומהסתה של קיצונים פוליטיים מהשמאל ומהימין.
 
גמלאן עצמו לא נהג לסקור את כוחותיו בשטח. את רוב זמנו בילה במפקדתו בטירת וינסן, המקושרת באמצעי רדיו ו[[טלפרינטר]] לעולם שמבחוץ, וקיבל דיווחים מרצים הרכובים על אופנועים שהגיעו מהיחידות השונות מדי שעה.