פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 36 בתים ,  לפני 3 שנים
מיקום המוט על הרצפה אמור לחצות באופן אנכי את אמצע [[כף הרגל]], כאשר המרחק בין עקבי הרגליים הוא בערך 30-40 [[ס"מ]] וכפות הרגליים מופנות קצת החוצה. נהוג לאחוז את המוט באחיזה משולבת, כאשר מרחק האחיזה בין הידיים לאדם ממוצע הוא בערך 50 [[ס"מ]], וזאת בתנאי שאף אחת מן הידיים לא נמצאת בין הרגליים. לאחר שאוחזים את המוט יש להוריד את הירכיים ולהוציא את החזה החוצה על מנת שהגב יהיה ישר. יש למשוך את המוט דרך ה[[גב]] וה[[רגליים]] עד למצב עמידה מלא. חשוב למשוך את הכתפיים אחורה, לשמור על הגב ישר ולהסתכל קדימה לאורך כל התנועה, ה[[ידיים]] אמורות להיות רפויות וישרות לאורך כל התנועה ולבצע עם המוט תנועה אנכית המתחילה מה[[רצפה]] ומסתיימת כאשר המתאמן במצב עמידה מלא. בסוף התנועה יש להוריד את המוט חזרה לרצפה באיטיות באותה צורה בה הרים אותו.
 
== קונספציות אימונים וסכנות ==
== סכנות ==
עקב מורכבות התרגיל, מתאמנים רבים מבצעים אותו בצורה לא נכונה. ביצוע התרגיל עם טכניקה פגומה (גב מעוגל ולא עם גב ישר) עלול לגרום לפגיעה בדיסקים בין-חולייתים בעמוד השדרה המותני (גב). דדליפט הוא תרגיל שניתן להגיע איתו בקלות לאימון יתרת לכן הדרך הטובה ביותר לאמן אותו היא ע"י אימון של השרירים התומכים בגות אימוני טכניקה תוך מאמצים ועצימות קלה-בינונית, וביצוע התרגיל עצמו פעם ב 15 שבועות למשך 4-6 שבועות ע"י שיטת אימון של עצימות-סינוסואידית (גלי התקדמות רב שבועיים) בשנות ה 70 וה 80' של המאה ה-20 היה נהוג לאמו את הדדליפט פעם ב 10--12 ימים ע"מ להמנע מפציעות או אימון יתר. חסרון בשיטה זו היא חוסר ב כושר ייחודי ובניית סף התאוששות וטכניקה לקויה בחסר. עדיף לאמן דדליפט פעם בשבוע באותו יום אימון של מכרעים (סקווט). היתרון בגישה זו משתי סיבות
1. קבוצות שרירים חופפות בשני התרגילים כפועל יוצא הסקווט מהווה החימום היעיל ביותר לדדליפט
משתמש אלמוני