דורסי יום – הבדלי גרסאות

[[קובץ:FalcoCalifornia chicqueraCondor RWD.jpg|ממוזער|[[בז אדוםקונדור ראשקליפורני]]]]

'''מבנה גוף:''' לכל בני הסדרה גוף חזק ומוצק. לאלו הזקוקים לכוח גופני גדול ([[אוכלי פגרים|אוכלי הפגרים]] הגדולים, לדוגמה, הנלחמים על מזונם) ישנו גוף מגושם במקצת, מוצק במיוחד וחזק להפליא. לאלו המתמרנים בין עצים סבוכים (כמו ה[[נץ|נצים]] וה[[עיט]]ים הטרופיים) ישנו גוף זריז ולא רחב במיוחד, הבנוי לעבור במקומות צרים. למינים המיטיבים לצלול (הכוללים בעיקר את ה[[בז]]יים) ישנו גוף מוארך, דמוי פלך או טורפדו, כך שהוא יוצר חיכוך מועט יחסית באוויר ובכך מותאם לצלילה מהירה במיוחד. משקלם נע בין כ-100 [[גרם]] אצל מיני [[בזנץ|נצים]]ים גמדיים מ[[אמריקה]]גמדים, ועד ל-14 [[קילוגרם|קילוגרמים]] ואף יותר אצל ה[[עוזנייה|עוזניות]], שהן מהגדולים ב[[עופות]] המסוגלים לעוף ובכלל.

'''מקור:''' המינים הם בעלי מקור כפוף וחד בקצה הלסת העליונה, המשתנה לפי תזונת המינים. לדוגמה, לבני משפחת ה[[בז]]יים, ל[[נץ|נצים]] ולרוב המינים הצדים את מזונם בעצמם יש לרוב מקור קצר וחזק המותאם לקריעת בשר מהטרף. ל[[עיט]] ישנו לרוב מקור גדול וחזק המותאם לקריעת נתחים גדולים גם מטרף בעל עור עבה. לאוכלי הפגרים הגדולים ביותר (העוזניות הגדולות), אשר תמיד אוכלים מהפגר מיד עם הגעתם (אם ישנם מינים קטנים מהם על יד הפגר הם מסלקים אותם) ישנו מקור גדול ביותר ועוצמתי מאוד היכול לקרוע אף עורות חזקים כעור [[קרנף]] ו[[פילים|פיל]]. לאוכלי הפגרים השניים במעמדם (ה[[נשר]] לדוגמה) ישנו מקור אשר חזק אף הוא (יותר ממקורם של [[עיט]]ים), אך מתאים יותר לקריעת ואכילת איברים פנימיים חזקים וקשים ופחות לשיסוע עור וכדומה. לאוכלי הפגרים הירודים (ה[[רחם (עוף)|רחם]] ושאר הנשרים הקטנים) ישנו מקור ארוך, עדין ודק, אשר בעזרתו הם נוברים ומחטטים בין שיירי הפגר בחיפושם אחר שאריות. לבסוף, ישנם את אלו הניזונים מ[[עצם|עצמות]] (קבוצה הכוללת בעיקר, אם לא רק, את ה[[פרס (עוף)|פרס]]). לאלו יש מקור ארוך, אך לא עדין, אשר בעזרתו הם תופסים עצמות ונושאים אותן עימם. יוצא דופן הוא מין אחד של [[דיות|דיה]] הניזון מחלזונות. למין זה יש מקור עדין מאוד ומעוקל כדי להכניסו אל תוך קונכיית ה[[חילזון]].

'''מבנה רגל:''' רגליהם קצרות (פרט ל[[לבלר (עוף)|לבלר]]) וחזקות ואצבעותיהם ארוכות ובקצותיהם טפרים חדים וארוכים. סוג הטפרים משתנה לפי תזונת המינים. המינים אשר דורסים את מזונם ברגליהם הם בעלי טפרים מעוקלים, חדים, חזקים וגדולים. לעומת זאת, אצל המינים אשר אינם נוהגים לדרוס טרף חי (בעיקר אוכלי נבלות) הטפרים חלשים יותר, שטוחים יותר ולעתים אף קצרים יותר וחדים פחות. בולטים במיוחד הם העיטים הגדולים (כמו ה[[הרפיה (עוף)|הרפיה]] ו[[עיט קופים|עיט הקופים]]), ה[[נץ|נצים]], הבזים הגדולים (כגון [[בז ציידים|בז הציידים]], [[בז ארקטי|בז הצפון]] ו[[בז נודד]]) ושאר הדורסים הצדים טרף גדול מהם. אצלם הטפרים ארוכים וחדים במיוחד. בדרך כלל האצבע האחורית ואחת מהקדמיות הן המפותחות ביותר מכולן, והטופר האחורי הוא הארוך והחזק מכולם. הטרף מוחזק לרוב לרוחבו, בניצב לגוף הדורס.

הגדול מבני הסדרה הקיימים הוא [[קונדור האנדים]] (Vultur gryphus) שמוטת כנפיו עד 3.2 מ' ומשקלו עד 15 ק"ג והוא אחד מהעופות המעופפים הגדולים ביותר. הקטן ביותר הוא [[בזון שחור רגל]] (Microhierax fringillarius) ששוקל עד 55 גרם ומוטת כנפיו עד 32 ס"מ.

'''ראייה:''' כמעט לכל העופות ישנה ראייה טובה. ואולם, בני הסדרה הזאת מגיעים לשיאים בתחום זה. יש להם [[עין|עיניים]] גדולות יחסית (אם כי עדיין קטנות משל [[דורסי לילה|דורסי הלילה]]), וה[[עדשה]] שטוחה ומרוחקת יחסית מה[[רשתית]]. כך מתקבלת תמונה גדולה על ה[[רשתית]]. ה[[קרנית]] גם עקמומית וכך חודר אור רב ל[[עין]] ונופל על מדוכים רבים. כך ניחנים בני הסדרה ב[[כושר הפרדה]] מצוין. משמעות הדבר היא שהם יכולים לראות קווי הפרדה בין עצם לעצם ממרחק גדול מאוד. הם בעיקר מתבייתים על תנועה. לפיכך יש לדעת: דורסי היום אינם רואים את העצם בקירוב רב, אלא פשוט מבחינים בו ממרחק גדול. חלקם מבחינים בתנועה ממרחק גדול פי 8 ויותר. זוהי אחת הסיבות שהאדם צד אותם לשם ה[[בזיירות]]. [[בז הציידים]] נחשב ל[[בז]] בעל הראייה הטובה ביותר, ויכול, בתנאי ראות מתאימים, להבחין בארנבת ממרחק של כ-11 [[קילומטר]]ים. גם לאוכלי הפגרים ישנה ראייה מצוינת למרחקים גדולים מאוד. לאוכלי הדגים, כגון ה[[עיטם]] וה[[שלך]], ישנן [[עין|עיניים]] המותאמות לראייה דרך [[מים]] גם ממרחקים גדולים.

רוב המינים ניזונים מהחי שהם צדים, או מאכילת פגרי בעלי חיים. טרפם מורכב ממגוון של בעלי חיים המצויים בסביבתם, כגון: יונקים קטנים, זוחלים, דו-חיים, עופות ודגים. חלקם, כמו [[עיט]]ים מסוימים, [[בז]]ים, [[נץ|נצים]], וה[[שלך]], מסוגלים אף לסחוב טרף כבד מהם. תרומתם רבה ביותר למאזן האקולוגי, בטרפם חיות חולות וזקנות ובאוכלם נבלות. הם מסייעים לחקלאות בצודם נברנים ומזיקים אחרים. למרות עזרתם הרבה, סובלים דורסי היום מפעולותיו של האדם, ואוכלוסיות מינים רבות נפגעות בצורה קשה ביותר. רובם מורעלים בהרעלה משנית לאחר שאכלו פגרים מורעלים.

חלק מהדורסים ניצודים על ידי האדם לספורט ה[[בזיירות]] (דבר שמכונה על שם שהמינים העיקריים בו הם [[בזיים|בזים]] שעברו לסדרה אחרת). ספורט זה היה נפוץ בימי הביניים ואומץ על ידי אצילים, וכיום נהוג פחות.

זהו ספורט בו לוכדים דורס מסוים מגיל צעיר מאוד ומאלפים אותו לצוד בשביל בעליו. בדרך כלל נבחרים דורסים חזקים כגון בזיםנצים גדולים ועיטים. שלב האילוף קשה ביותר ולעתים גם אכזרי. יש להסתיר את עיני הדורס במשך רוב הזמן על מנת שיהיה רגוע, מלבד בעת הציד עצמו. בתור כיסוי עיניים נהוג להשתמש בכובע מיוחד. מכל טרף שהדורס צד נוהגים לתת לו מעט מאוד על מנת שירצה לצוד שוב ובכך הוא מאולף. בעזרת הדורסים נוהגים לצוד [[תרנגולאים]] שונים, ארנבות, שפנים ואף צבאים. בעת ציד הצבאים אחראי הדורס לעיוורו של הקורבן. דורסים רבים מתים במהלך האילוף, וחלקם בורחים. ספורט זה פוגע קשות הן באוכלוסיית הדורסים והן באוכלוסיית העופות הניצודים.