אלכסנדרה החשמונאית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Liadmalone (שיחה | תרומות) ←רצח אביה ונסיעת הורדוס אל אוגוסטוס: שנת רצח הורקנוס |
Liadmalone (שיחה | תרומות) ←מותה: ניסוח |
||
שורה 24:
בזמן נסיעתו, החניפו מרים ואלכסנדרה לסואמוס במילים ובמתנות עד שזה גילה להן את פקודותיו של הורדוס, בתקוה שהורדוס יחזור ללא אישור להמשך שלטונו והוא עצמו יזכה להכרת טובה מהנשים שעשויות למלוך בעצמן. כאשר חזר הורדוס ליהודה, מצא את מרים ואלכסנדרה "שרויות ברוגז", מאחר שהבינו כי הושמו תחת שמירה, לא כדי להגן עליהן, אלא כדי לכלוא אותן.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 15, פרק ז, פסקה א, סעיפים 206-202.}}
=== הוצאתה להורג של בתה ושלה ===
בשנת 29 לפנה"ס, לאחר שהואשמה בנסיון להרעיל את הורדוס בעלה, הוצאה מרים להורג. כשראתה אלכסנדרה את בתה מובלת אל מותה, הבינה כי גורלה שלה יהיה דומה ונתקפה תבהלה. כדי להראות שאין לה חלק בדברים שהאשימו בהם את מרים, העמידה פנים כמוכיחה אותה. היא "קפצה וגידפה את בתה וצעקה באוזני כול, שאשה רעה היתה וכפויית־טובה לבעלה... ובשעה שהעמידה פנים כאלה באופן מגונה, והעזה אפילו לתפוש בשערותיה של מרים, גדול היה, כמסתבר, הבוז שבזו לה גם האחרים על העמדת־פנים בלתי־נאה זו. וביותר השתקף הבוז בפניה של ההולכת למות גופה. שכן מלכתחילה לא הוציאה דבר מפיה והביטה בלא התרגשות על הכיעור שבזו, וניכר היה בה שהצטערה בעיקר...על חטאה של זו, ועל שנהגה בה בגלוי מנהג לא נאה".{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 15, פרק ז, פסקה ה, סעיפים 236-232.}}▼
▲כשראתה אלכסנדרה את בתה מובלת אל מותה, הבינה כי גורלה שלה יהיה דומה ונתקפה תבהלה. כדי להראות שאין לה חלק בדברים שהאשימו בהם את מרים, העמידה פנים כמוכיחה אותה. היא "קפצה וגידפה את בתה וצעקה באוזני כול, שאשה רעה היתה וכפויית־טובה לבעלה... ובשעה שהעמידה פנים כאלה באופן מגונה, והעזה אפילו לתפוש בשערותיה של מרים, גדול היה, כמסתבר, הבוז שבזו לה גם האחרים על העמדת־פנים בלתי־נאה זו. וביותר השתקף הבוז בפניה של ההולכת למות גופה. שכן מלכתחילה לא הוציאה דבר מפיה והביטה בלא התרגשות על הכיעור שבזו, וניכר היה בה שהצטערה בעיקר...על חטאה של זו, ועל שנהגה בה בגלוי מנהג לא נאה".{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 15, פרק ז, פסקה ה, סעיפים 236-232.}}
לאחר רצח בתה, הייתה אלכסנדרה מבודדת בחצר המלוכה, אולם בזמן שהורדוס חלה היא ניסתה להשתלט על שני הביצורים השולטים על [[ירושלים]]. היא דרשה מהממונים עליהם למסור אותם לידיה ולבניו הקטנים של הורדוס, כדי שאם ימות, לא יוכל מישהו אחר לתפוס את השלטון לפני שבניו של הורדוס יירשו אותו. ניסיון זה נכשל. הממונים על הביצורים לא קיבלו את דרישתה והודיעו מיד להורדוס על כוונתה, וזה ציווה מיד [[הוצאה להורג|להוציאה להורג]].{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 15, פרק ז, פסקה ח, סעיפים 251-247.}}
| |||