הבדלים בין גרסאות בדף "פלובדיב"

הוסרו 41 בתים ,  לפני 3 שנים
קו מפריד בטווח מספרים
מ (החלפת שדה "כתובית" לשדה "כיתוב" בתבנית#)
(קו מפריד בטווח מספרים)
פלובדיב היא אחת הערים העתיקות ב[[אירופה]]. נמצאו בה שרידים מ[[תקופת האבן החדשה]], [[תקופת הברזל]] ו[[תקופת הברונזה]]. לפי האגדה שוטט [[אורפאוס]] בנו של מלך תראקיה באזור בחפשו אחרי אהובתו אורידיקה.
 
ב-[[342 לפנה"ס]] כבש המלך המקדוני [[פיליפוס השני]] את העיר ושמה שונה לכבודו לשם "פיליפופוליס". ב-[[72 לפנה"ס]] נכבשה העיר על ידי [[הרפובליקה הרומית|הרומאים]] לזמן קצר, כאשר ה[[פרומגיסטראט|פרוקונסול]] מרקוס טרנטיוס וארו, השתלט על האזור כחלק מכיבוש פרובינציית מקדוניה. ב-[[45]] כבשו את העיר צבאות הקיסר הרומי [[קלאודיוס]]. בעת ההיא השתרעה העיר על פני שלוש גבעות בלבד ולכן נקראה '''טרימונטיום'''. ב-[[172]] לספירה, חוזקו ביצורי העיר ושטחה הורחב מאד על ידי הקיסר [[מרקוס אורליוס]] ‏‏{{הערה|1=‏עמיתעמית, משה, תולדות הקיסרות הרומית, הוצאת מאגנס, ירושלים, תשס"ב (2002)}}. החל מ[[המאה ה-4]] עברה פיליפופוליס לחזקת האימפריה הרומית המזרחית, אשר מאוחר יותר הפכה [[האימפריה הביזנטית|לאימפריה הביזנטית]].
 
ב-[[816]] נכבשה העיר על ידי [[קרום (שליט בולגריה)|קרום חאן]] שליט [[האימפריה הבולגרית הראשונה]]. היא החליפה שליטים מספר פעמים, אך נותרה בהשפעת הביזנטים. ב-[[1204]], במהלך [[מסע הצלב הרביעי]], נכבשה העיר על ידי [[הצלבנים]]‏‏{{הערה|1=‏FineFine, John Van Antwerp (1983). The Early Medieval Balkans: A Critical Survey from the Sixth to the Late Twelfth century. University of Michigan }}. מ[[המאה ה-10]] הייתה העיר מרכז של [[האמונה הבוגומילית]].
 
ב-[[1364]] נכבשה פיליפופוליס על ידי צבאות הסולטאן [[מוראט הראשון]] והפכה לבירת מחוז [[רומליה]] של [[האימפריה העות'מאנית]]. ב-[[17 בינואר]] [[1878]], במהלך [[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878)]], נערך קרב מכריע באזור העיר, בו נכשלו הכוחות העות'מאניים הנסוגים בהדיפת הכוחות הרוסיים. העיר נכבשה על ידי הרוסים והניצחון איפשר להם לנוע לכוון [[איסטנבול]]‏‏{{הערה|1= Lord Kinross, The Ottoman Centuries, 1977, 0 Morrow Quill }}.
 
לפי [[חוזה סאן סטפנו]] שנחתם ב-[[1878]] נכללה פלובדיב בנסיכות בולגריה העצמאית אולם לפי סיכומי [[קונגרס ברלין]], נגרעה מבולגריה ונכללה במחוז האוטונומי [[רומליה המזרחית]]. רק ב-[[1885]] סופחה סופית לבולגריה. בסוף [[המאה ה-19]], נבנתה מסילת רכבת בין פלובדיב לסופיה. באפריל [[1928]] אירעה רעידת אדמה חזקה בבולגריה שמרכזה ב[[צ'ירפאן]] הסמוכה לפלובדיב. מבני ציבור ובתי מגורים ניזוקו קשות. במשך שבועות מספר היו רעידות משנה ותושבי העיר נמלטו אל הגנים הציבוריים שבתוכה ומחוצה לה ושהו שבועות מספר במחנות ארעיים. הנזק הכלכלי שנגרם לתושבי פלובדיב ובכלל זה לבני הקהילה היהודית היה כבד‏‏כבד{{הערה|1=אלברט רומנו, יהדות בולגריה, הוצאת אנציקלופדיה של גלויות, ירושלים 1967.}}. עד לפרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] התבססה כלכלת העיר על תעשייה ופעלו בה מספר מפעלי מזון ו[[טבק]]. החל מ[[שנות ה-50]] התחוללה תנופת בינוי בעיר ואוכלוסייתה גדלה בשיעור ניכר.
 
==אקלים==
קהילה יהודית [[רומניוטים|רומניוטית]] נתקיימה בעיר פלובדיב מ[[המאה ה-2]]. בעיר נתגלו שרידי [[בית כנסת]] שחלקו התחתון תוארך למאה ה-2 וחלקו העליון ל[[המאה ה-4|מאה ה-4]]. העדות הבאה לקהילה יהודית בפלובדיב מתוארכת לראשית [[המאה ה-13]] תקופת [[האימפריה הבולגרית השנייה]]. לאחר כיבוש העיר בידי [[האימפריה העות'מאנית]] הורכבה הקהילה ממספר קהלים, רומניוטים, אשכנזים והונגרים. בשלהי [[המאה ה-15]] החלו להגיע ל[[בלקן]] ובכלל זה לפלובדיב [[גירוש ספרד|מגורשי ספרד]]. בהדרגה, בשל כמותם הרבה שינו את אופי הקהילה אשר קיבלה בהדרגה צביון ספרדי. שאר הקהלים נטמעו בהדרגה לתוך הקהל הספרדי. תהליך נסיגתה של האימפריה העות'מאנית שהתעצם במהלך [[המאה ה-18]] הביא לגידולה המואץ של הקהילה, בשל הגירת יהודים מהשטחים שאיבדו העות'מאנים לגבולותיה החדשים של האימפריה. בראשית [[המאה ה-19]] כבר מנתה הקהילה 750 נפשות.
 
לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-18781877–1878) הגיעו לפלובדיב פליטים רבים שנמלטו מחמת הקרבות. פלובדיב הייתה ערש [[התנועה הציונית]] בבולגריה וראשי הקהילה כיהנו לאורך שנים רבות בהנהגת [[ההסתדרות הציונית]] בבולגריה. בעיר נוסדו אגודות נוער וספורט ובית ספר יסודי קהילתי. ב-[[1930]] הגיעה הקהילה לשיא גודלה ומנתה 6,675 נפשות ומתוכם כ-1,000 שהוגדרו "נתינים זרים" ולא החזיקו באזרחות בולגרית. בספטמבר 1939 גירשה הממשלה הבולגרית מהממלכה 4,000 נתינים זרים ובכללם יהודים מאזור פלובדיב. היהודים גורשו ל[[ממלכת יוון]] ו[[טורקיה]] ומחוסרי הנתינות נרדפו בשטחי ההפקר בין גבולות המדינות. מספר לא ידוע המוערך בין כמה עשרות ל-100 יהודים מצאו את מותם באירוע זה, שכונה "המסע לגירוש נתינים זרים". מקצת מהמגורשים הגיעו לישראל על גבי [[ספינת מעפילים|ספינות מעפילים]] כגון ה[[רודניצ'אר]] ו[[דריאן 2]] ומקצתם טבעו באסון ה[[סלבדור (ספינת מעפילים)|סלבדור]].
[[קובץ:PikiWiki Israel 6460 Immigration to Israel.jpg|שמאל|ממוזער|280px|סיום כיתה ז', בבית הספר היסודי היהודי, בעיר פלובדיב, יוני 1948, במהלך גל העלייה הגדול, אשר בסיומו עלו מרבית יהודי העיר לישראל ובית הספר נסגר]]
בינואר [[1940]] הוחל על בני הקהילה [[החוק להגנת האומה]], הם הוכרחו לענוד [[טלאי צהוב]] והונפקו להם תעודות זהות מיוחדות בצבע ורוד. הגברים בגילאי 20-4020–40 נלקחו ל[[עבודת כפייה|עבודות כפייה]] ובהמשך הועלה גיל עובדי הכפייה עד ל-46. בפברואר [[1943]] חתם [[אלכסנדר בלב]] בשם ממשלת בולגריה הסכם עם [[גרמניה הנאצית]] ובו הסכימו הבולגרים לגרש 20,000 יהודים משטחי תראקיה ומקדוניה. במועד זה היו בשטחים אלו 11,343 יהודים והממשלה הבולגרית החליטה להשלים את המכסה מקרב יהודי "בולגריה הישנה" ובכלל זה מפלובדיב. ב-[[10 במרץ]] 1943 בוצעה [[אקציה]] בה נעצרו מרבית יהודי העיר ורוכזו בבית הספר היסודי לקראת גירושם ל[[טרבלינקה]]. מאבק שניהלו פוליטיקאים בולגרים ובראשם [[דימיטר פשב]] וראשי הכנסייה ובראשם ה[[מטרופוליט]]ים [[המטרופוליט סטפן|סטפן]] ו[[המטרופוליט קיריל|קיריל]], הוביל לביטול הגירוש ושחרור בני הקהילה לביתם.
 
לאחר המלחמה חודשה הפעילות הציונית ועם הקמת [[מדינת ישראל]] עלו אליה כ-5,000 מבין 6,000 יהודי העיר. הנותרים היו בעלי תפקידים במנגנוני השלטון הארצי או המקומי, חברי [[המפלגה הקומוניסטית של בולגריה|המפלגה הקומוניסטית]] ומתנגדי הציונות. בראשית [[המאה ה-21]] נמנו בעיר כ-500 יהודים. בעיר פועל בית הכנסת "ציון" שהוקם עוד בתקופה העות'מאנית ושופץ, וכן בית תרבות. מבין האישים הבולטים בקהילה בת ימינו, ניתן לציין את ד"ר [[סולומון פאסי]] שכיהן כשר החוץ של בולגריה בין [[2001]] ל-[[2005]].