פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 4 בתים ,  לפני 3 שנים
מ
 
==הפיכת ה-3 בספטמבר==
המלך אותון ניסה לתפקד כמונרך אבסולוטי, אך כפי שכתב תומאס גלנט (Thomas Gallant), "הוא לא היה אכזר דיו כדי שיחששו מפניו, לא רחמן דיו כדי שיאהבו אותו ולא מוכשר מספיק כדי שיכבדוהו." ב-1843 הגיע חוסר שביעות הרצון של הציבור ממנו לדרגת משבר, ונשמעו קריאות להנהגת [[חוקה]]. אוטו סירב בתחילה להעניק חוקה, אך מיד עם עזיבת החיילים ה[[גרמניה|גרמנים]] את הממלכה, התחוללה הפיכה צבאית. ב-[[3 בספטמבר]] [[1843]] התקהלו בכיכר שלפני הארמון באתונה חיילים רגלים בפיקוד קולונל [[דימיטרי קלרגיס]] (Καλλέργης) והקפטאן [[יואניס מקריאניס]] (Μακρυγιάννης), ממפקדי המורדים במלחמת העצמאות היוונית. החיילים, אליהם הצטרף גם חלק גדול של תושבי עיר הבירה הקטנה, סירבו להתפזר אלא אם יסכים המלך להעניק חוקה; הם תבעו כי חברי מועצת המלך יהיו יוונים, כי תוקם אסיפהאספה לאומית שתתכנס במועדים קבועים, וכי המלך אוטו יודה אישית למנהיגי ההתקוממות. בלא חייליו הגרמנים לא נותרה למלך כל ברירה אלא להיענות לדרישות ההמון, חרף התנגדותה העיקשת של המלכה. כדי להנציח לדורות את אירועי ספטמבר 1843, הוחלף שמה של הכיכר ל"[[כיכר החוקה]]" (Πλατεία Συντάγματος).
 
יוקרת המלך, שנשענה על תמיכת המעצמות הגדולות בו, אך בעיקר על תמיכת בריטניה, נפגעה ב[[דוד פסיפיקו|תקרית פסיפיקו]] בשנת 1850, כאשר שר החוץ הבריטי [[הנרי פלמרסטון|פלמרסטון]] שיגר שייטת אוניות מלחמה בריטיות להטיל הסגר מן הים על נמל [[פיראוס]], כדי להכריח את ממשלת יוון לשלם פיצויים על נזקים שנגרמו לנתין בריטי.
==גלותו ומותו==
[[קובץ:The expulsion of King Otto.jpg|שמאל|ממוזער|250px|גירוש אותון מלך יוון ב-1862, ליתוגרפיה.]]
ב-[[1862]], אחרי דיכוי מרד של חיל המצב בנאפפליו, בעודו בביקור ב[[פלופונסוס]], פרצה הפיכה חדשה באתונה, אלא שהפעם הקימו המורדים [[ממשלה זמנית]] וכינסו אסיפהאספה לאומית. שגרירי המעצמות הגדולות דחקו במלך שלא להתנגד, והמלך ורעייתו מצאו מקלט באוניית מלחמה בריטית, ושבו לבוואריה. הם לקחו איתם את סמלי המלכות היווניים, שנקנו בבוואריה ב-1832.
 
אוטו הוסיף ללבוש בשנות גלותו את המדים המסורתיים, השמורים כיום רק לחיילי המשמר הנשיאותי ביוון; כשפרץ ב-[[1866]] המרד ב[[כרתים]] נגד הטורקים, תרם למורדים חלק גדול מהונו לשם קניית נשק. הוא הורה לשמור בסוד עד אחרי מותו את דבר עזרתו למרד, כדי לא לסבך את מלכה החדש של יוון, [[גאורגיוס הראשון מלך יוון|גאורגיוס הראשון]].