יהונתן אינדורסקי – הבדלי גרסאות

במובן זה, יצירתו היא חלק מגל יצירות קולנועיות שהחל בעשור הראשון של המאה ה-21, של אמנים בעלי זיקה לעולם החרדי, בדרך כלל [[חזרה בתשובה|חוזרים בתשובה]] או [[יציאה בשאלה|יוצאים בשאלה]]. את חייו שלו מגדיר אינדורסקי כנעים על שני מסלולים, אך "במהותי אני חרדי". ביוצרים הללו הוא רואה אנשים שאולי עשו "שינוי מתקן של שנות קולנוע ישראלי רבות בהן דמות החרדי הייתה כמעט קלישאה והיה ניתן לשאול אותה מסרט אחד למשנהו". ביניהם נמנים היוצר והשחקן [[שולי רנד]] ([[האושפיזין|''האושפיזין'']]), הבמאי [[דוד וולך]] ([[חופשת קיץ|''חופשת קיץ'']]), הבמאי [[מני פיליפ]] ([[ויהי חושך ויהי אור|''ויהי חושך ויהי אור'']]) והבמאית [[רמה בורשטיין]] ([[למלא את החלל|''למלא את החלל'']]).{{הערה|[http://amichaich.wordpress.com/2013/03/29/%D7%9E%D7%97%D7%A4%D7%A9-%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9D-%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%A2%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%A0%D7%AA%D7%9F-%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%A1%D7%A7%D7%99-%D7%A2%D7%9C/ מחפש מקום – ראיון עם יהונתן אינדורסקי על סרטו זמן פוניבז'], מוסף 'ערב שבת', מעריב, 29/03/2013}}

 

 

{{ציטוט|תוכן=""אחד היסודות הגדולים ביותר באמונה היהודית הוא ש[[אלוהים]] מסתיר את עצמו, [[תורת הצמצום|סוד הצמצום]]. אלוהים, כדי לברוא את העולם, היה צריך לצמצם ולהסתיר את עצמו, כי הכול הוא אלוהים. בשביל ליצור משהו נפרד ממנו הוא היה חייב להיעלם... מדברים על [[הקולנוע המודרניסטי]] של [[מיכלאנג'לו אנטוניוני|אנטוניוני]] ו[[אינגריד ברגמן|ברגמן]] כקולנוע שמעמיד את האדם במרכז, שאלוהים לא קיים בו. ואני תמיד הרגשתי שזה הפוך, זה שאלוהים לא קיים שם זו הנוכחות הכי גדולה שלו. כשהאדם עומד מול עצמו במראה ומבין שהוא בסופו של דבר מה שיש לו, זו הנוכחות הכי גדולה של אלוהים".