טרנוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ החלפת שדה "כתובית" לשדה "כיתוב" בתבנית#
Matanyabot (שיחה | תרומות)
שורה 37:
בשנת 1787 חולקה פולין בין האימפריות האירופאיות השונות. טרנוב עברה לשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית, מה שסייע מאוד ליהודים בעיירה, שעסקו במסחר על הציר לכיוון הונגריה. עד לאמצע המאה ה-19 כבר נסללו מסילות ברזל שחיברו את העיירה גם עם מרכזי היהודים בקראקוב, לבוב ובערים מרכזיות אחרות.
 
במחצית השנייה של המאה ה-16 הוקם בית הקברות בטרנוב במקום נקברו רבים מבכירי הקהילה היהודית של העיר - רבנים, אמנים ושופטים. בבית הקברות אף קיימת חלקה מיוחדת שבה טמונים חיילים יהודים שלחמו ב[[צבא אוסטריה]] במהלך מלחמת העולם הראשונה, ונפטרו בבית חולים בפולין. ב- 1989 עבר בית הקברות לאחריות עיריית טרנוב והקהילה היהודית בקרקוב ונעשו בו עבודות שיקום ושחזור, שבמסגרתן נחשפו קברים ומצבות נוספים. גדר בית העלמין שופצה וחלק ממנה נבנה מחדש. כיום ניתן לראות בבית הקברות כ- 4,000 מצבות, שהעתיקה בהן היא מהמאה ה-17. על חלק מהן מופיעים כיתובים והקדשות בשלוש שפות: עברית, פולנית וגרמנית. מרבית המצבות ששרדו מתאפיינות בקישוטים שונים.
 
החל מאמצע המאה ה-19 ועד לשנות השלושים של המאה ה-20, טרנוב התפתחה מאוד, והיהודים בעיירה חוו שיפור הן במעמדם הכלכלי והן בתחום החברתי. עד לאותה תקופה הייתה קהילת טרנוב קהילה דתית אורתודוקסית, ואילו בסוף המאה ה-19 התחזקה מאוד תנועת ההשכלה היהודית בקרב הקהילה.
שורה 46:
[[קובץ:The Bima Of Tarnow.JPG|ממוזער|250px|שמאל|בימת הקודש - הדבר היחיד שנשאר היום מבית הכנסת המרכזי בטרנוב]]
 
ב- 3 בספטמבר הופצצה העיר על ידי הגרמנים. רבים מתושביה היהודים ניסו לברוח למזרח ומנגד פליטים רבים מרחבי פולין הגיעו אליה. ב- 8 בספטמבר 1939 נכבשה העיר על ידי הגרמנים אשר מיד ניכסו לעצמם את הרכוש היהודי והחלו לחטוף יהודים לעבודות כפייה. ב- 9 בנובמבר שרפו הגרמנים את בתי הכנסת ובתי התפילה בעיר והוקם על ידם [[יודנראט]], שכמו בערים רבות אחרות, נדרש לגבות את המסים המיוחדים ולספק עובדים לעבודות הכפייה ולמשלוחים. החל מ- 18 בדצמבר 1939 נדרשו היהודים לענוד טלאי זיהוי ולהעביר את כל תכשיטיהם. ב- 14 ביוני 1940 נשלחו מבית ה[[מקווה]] שבעיר, שברחוב בוזניק, 708 פולנים ו- 20 יהודים אסירים – ל[[אושוויץ]]. במהלך 1941 יד הגרמנים נעשתה כבדה יותר הן בדרישות והן בהרג יהודים. במרץ 1941 הוכרז על הקמת ה[[גטו]]. בתחילת יוני הועברו לגטו יהודים מכל הסביבה ומספר היהודים ב[[גטו]] הגיע לכ-40.000. תנאי המחיה בגטו היו קשים ביותר.
 
בין 11-19 ביוני 1942 בוצעה ה[[אקציה]] הראשונה בהוראת מפקד משטרת הממשל הכללי [[פרידריך וילהלם קריגר]] ובסיוע גורמים מקומיים שונים. 11,500 יהודים, שלא היה להם אישור עבודה (SD), נשלחו למחנה ההשמדה [[בלז'ץ]]. פאול רייס וחברי יודנראט נוספים שהצהירו כי יהיו הראשונים להשלח - נורו. בין ההרוגים היה הרב [[ישראל יוסף אונגר]] שכיהן כ[[אדמו"ר]] בעיר. באותה עת נורו ונרצחו בדם קר ברחובות העיר ובגדר בית הקברות היהודי, כ- 3,000 יהודים ו- 7,000 נוספים ביערות בוצ'ינה ליד זביליטובסקה גורה. ביניהם היו 800 ילדים שנלקחו מבית היתומים שבעיר. הילדים הוכנסו לשקים והגרמנים חבטו בהם בקתות הרובים עד שהשקים חדלו מלפרכס, אז השליכו אותם הגרמנים אל הבור ביער{{מקור}}. ב- 29 ביוני 1942 נתבקשו היהודים הנותרים להיכנס לגטו שהיה מכותר בחומת עץ בגובה של 2 מטר וגדרות תיל ונאסרה עליהם היציאה ממנו.
 
ב- 24-25 ביולי 1942 התרחשה "אקצית הילדים". בהוראת קריגר היהודים נדרשו לעזוב את בתיהם ולהגיע לככר השוק יחפים. ילדים נלקחו מהוריהם ונורו. כמה נשלחו לעבודת כפייה והחולים והזקנים נשלחו לבלז'ץ.
שורה 54:
ב- 10 בספטמבר 1942 נערכה סלקציה בככר מגדבורג, הככר המרכזית של הגטו, כל 10,000 התושבים נדרשו על ידי מפקד ה[[גסטאפו]] פאלטן להגיע לככר. מהם כמה נורו, בעיקר על ידי הקצינים אופרמן וליבור, וב- 12 לחודש כ-8,000 איש נוספים שולחו לבלז'ץ. בנובמבר נשלחו כ-2,500 איש נוספים. בתקופת משלוחי המוות התארגנה בטרנוב תנועת התנגדות יהודית. רבים ממנהיגיה השתייכו לתנועת הנוער [[השומר הצעיר]].
 
באוקטובר 1942 הגטו חולק לשני חלקים: חלק A אורגן כמחנה עבודה כפויה נפרד לנשים ולגברים מעל גיל 12. מפקד המחנה היה בלכר. חלק B כלל יהודים שאינם עובדים ומשפחות גדולות. מפקדו היה גרונוף. ב- 15 באוקטובר 1942 בוצעה אקציה נוספת על ידי פאלטן. יהודים במספר משמעותי, מדרי אזור B, החליטו להתחבא. כ-2,500 יהודים נשלחו לבלז'ץ.
 
בתחילת ינואר 1943 קצין ה[[אס אס]] בלאכה הפך למפקד הגטו של היהודים שנותרו בשני החלקים. באמצע אוגוסט 1943 נערך בקרקוב מפגש במשרדו של [[וילהלם קופה]] - מחליפו של קריגר - עם מפקד המשטרה באזור [[יוליאן שרנר]], שבו הוחלט על הריסת הגטו של טרנוב ואחרים. כ-300 יהודים היו אמורים לסייע וכ- 2,000 יהודים מבית החרושת לבגדים מדריטש נשלחו ללמחנה הכפייה [[פלאשוב]]. ב- 3 בספטמבר 1943 כותר הגטו והיהודים משני החלקים רוכזו בבית החרושת זינגר. חלק נורו על ידי גוט ואנשי אס אס אחרים, כ-7,000 נשלחו למותם באושוויץ וכ-3,000 לפלאשוב. בסוף 1943 העיר הוכרזה כ"יודנריין".
 
רבים מהבורחים מהגטו הצטרפו ל[[פרטיזנים]] ביערות וחלקם נהרגו על ידי יחידות הגסטאפו. אחרים היו מעורבים בארגון נתיבי בריחה ל[[הונגריה]] שנחלו הצלחה חלקית בלבד.