הבדלים בין גרסאות בדף "תולדות מלחמת העצמאות (ספר)"

מ (החלפת שדה "כתובית" לשדה "כיתוב" בתבנית#)
מכאן הוא עובר להכנות של דוד בן-גוריון להקמת צבא הגנה לישראל בארגון ובחימוש שיתאימו למלחמה הצפויה על הקמת המדינה. הוא מציג את מהות היחסים עם ארגוני המחתרת: [[אצ"ל]] ו[[לח"י]]. הוא מספר על פעילות השירותים החשאיים שהיו מרושתים היטב בממשל הבריטי ואצל ערביי ארץ ישראל. למעשה הנהלת היישוב קיבלה מראש את רוב המידע שהיה דרוש לה. לדוד בן-גוריון היה מאבק עם ראשי ההגנה ועם ראשי מפלגות הפועלים על דמותו של הצבא. הוא ניסה להוביל את הצבא מ[[מיליציה]] לצבא. לשם כך העדיף בפיקוד את יוצאי [[הצבא הבריטי]] בעלי הניסיון מ[[מלחמת העולם השנייה]].
 
כרך זה מסתיים בנושא "חלקות העוגה הלאומית", עד כמה ראשי היישוב היו מוכנים להקציב אמצעים על מנת לממן את ההכנות למלחמה הלא-נמנעת. הפרקים האחרונים דנים ביחס המעצמות הגדולות: [[ארצות הברית]] ו-[[רוסיהברית המועצות]] להקמת מדינת ישראל. וכך מגיע יום ההצבעה על החלטת האו"ם ב-[[כ"ט בנובמבר|29 בנובמבר]] 1947 ומעט בריפרוף הוא עוסק "במחירם של חסידי אומות העולם" אשר תמכו בהחלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל.
 
==כרך שני: החודש הראשון==
למרות שהערבים לחמו זה בזה וליכוד הערבים נגד היהודים לא יצא לפועל. בכל מקום, כאשר צבא ההצלה הגיעה הוא נאלץ לפעול יותר נגד הערבים המקומיים מאשר נגד היהודים. הפילוגים ברחוב הערבי מנעו מהם לתרגם את יתרונם המספרי לניצחון צבאי.
 
אורי מילשטיין מציג דעה מגובשת על גישת מנהיגי היישוב לממשל הבריטי בארץ. לדעתו, אגדת "המזימה הבריתהבריטית" לפיה בליבו של כל בריטי מסתתר [[אנטישמיות|אנטישמי]] קטן לא היה לה בסיס. אמנם, היה לה יתרון, היהכי היא יצרה אויב משותף שכל היישוב התאחד נגדו. התוצאה הייתה מאבק משותף נגד המנדט הבריטי וחתירה להקמת מדינה יהודית. המציאות הייתה שונה; בריטים רבים עזרו ליישוב היהודי. לדעתו, בן-גוריון טיפח את האיבה במתכוון כדי להשיג את תמיכת חוגי כל היישוב בו. במקביל, אסכולת [[משה שרת]], לפיה יש לפעול ליישום החלטת החלוקה באמצעות האו"ם, ירדה מסדר היום. אז גם הוטבע המונח "[[או"ם שמום]]".
 
המערכות הצבאיות נמשכו. בצפון, ההגנה על השיירות ל[[יחיעם]] וכל הגליל המערבי - אזור אשר לפי תוכנית החלוקה אמור היה להיות בתחום המדינה הערבית. כן, נמשכו ההתקפות על התחבורה לגוש עציון. שיירת האספקה לגוש נעצרה בשובה ליד [[שיירת נבי דניאל|נבי דניאל]] וחלק ניכר של המכוניות המשא שעמדו לרשות המובילים אבדו. היה קרב על המעבר של [[שיירת חולדה]] לירושלים. לכשלונות האלה הייתה תוצאה חיובית שאורי מילשטיין מגדיר: "נטישת האסטראטגיה הפאבינית". עד אז הנהגת היישוב דגלה במלחמת מגן, בוצעו רק פעולות מ"אין ברירה". המסקנה הייתה שהפתרון היחיד היה נקיטת יוזמות התקפיות. בארבעת החודשים שחלפו היוזמה הייתה רק בידי הערבים.