פרדוקס ד'אלמבר – הבדלי גרסאות

ב[[מכניקת הזורמים]], '''פרדוקס ד'אלמבר''' (או '''הפרדוקס ההידרודינמי''') מתייחס לסתירה אליה הגיע ב-1752 המתמטיקאי הצרפתי [[ז'אן לה-רון ד'אלמבר]]. ד'אלמבר הוכיח שב[[זרימה פוטנציאלית]] בלתי דחיסה ובלתי [[צמיגות|צמיגה]], [[גרר (כוח)|כוח הגרר]] על גוף שנע ב[[מהירות]] קבועה יחסית לזורם שווה לאפס.{{הערה|Gimberg, Pauls & Frisch (2008)}} היעלמות כוח הגרר בתנאים אלו באה בסתירה ישירה לתצפיות של גרר משמעותי על גופים שנעים יחסית לזורמים כגון אוויר ומים; במיוחד במהירויות גבוהות המתאימות ל[[מספר ריינולדס|מספרי ריינולדס]] גבוהים.{{ש}} ב-1749 ד'אלמבר אמר "נראה שהתאוריה (של זרימה פוטנציאלית), שפותחה בקפדנות האפשרית, נותנת לפחות בכמה מקרים התנגדות שנעלמת לחלוטין, פרדוקס יחיד שאני משאיר למתמטיקאים העתידיים להסביר".{{הערה|Reprinted in: Jean le Rond d'Alembert (1768)}}{{ש}}

 

 

על פי [[הקונצנזוס המדעי]], הפרדוקס נובע מההשפעות הזניחות של הצמיגות. בשילוב עם ניסויים מדעיים, היו התקדמויות עצומות בתאוריה של חיכוך של זורמים צמיגים במהלך המאה ה-19. ובעניין הפרדוקס, התקדמויות אלו הגיעו לשיאן בגילוי ותיאור של שכבות גבול דקות על ידי [[לודוויג פרנטל]] ב-1904. פרנטל גילה שאפילו במספרי ריינולדס גבוהים מאוד, שכבות הגבול הדקות יישארו כתוצאה מכוחות צמיגות. כוחות הצמיגות הללו גורמות לגרר על גופים.{{הערה|שם=LandauLifshitz_15|Landau & Lifshitz (1987), p. 15.}}{{הערה|שם=Batchelor_264|[[George Batchelor|Batchelor]] (2000), pp. 264–265, 303, 337.}}{{הערה|שם=Schlichting_XIX|{{citation