חופש דת – הבדלי גרסאות

חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו לא מכיר בחופש הדת כזכות חוקתית עצמאית. בפסיקה ובספרות הוכרו טיעונים שונים המצדיקים הגנה מיוחדת לחופש הדת.

 

 

טיעון נוסף הוא שפגיעה בחופש הדת מחלישה את התרבות הדתית. הדת היא דוגמא מובהקת לתרבות מקיפה, ולהגנתה יש ערך רב מבחינתם של בני אותה תרבות. ביסוד הגנה זו עומדת ההגנה על קבוצות מיעוט תרבותיות, העומדת בלבה של מדיניות רב תרבותית.

 

 

'''מקורות לחופש הדת'''

'''[[<nowiki>'''</nowiki>הכרזת העצמאות'''<nowiki>'''</nowiki>|<nowiki>'''הכרזת העצמאות'''</nowiki>]] –''' בהכרזת העצמאות נאמר ש"מדינת ישראל... תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות". למגילת העצמאות אמנם אין מעמד חוקתי, אך היא מבטאת את "מגילת ערכיה של האומה" (כדברי השופט ברק בבג"ץ 953/87 פורז נ' ראש עיריית תל-אביב-יפו), ולפיכך היא מסייעת לפרשנות חקיקה קיימת.

 

 

[[<nowiki>'''</nowiki>המשפט המקובל'''<nowiki>'''</nowiki>|<nowiki>'''המשפט המקובל'''</nowiki>]] – הפסיקה בישראל פיתחה, בפסקי דין רבים של בית המשפט העליון, את חופש הדת כזכות אדם הלכתית. כך נקבע כי "במדינת ישראל, כל אדם רשאי לחיוב בה באמונתו ולעבוד את אלוהיו על פי דרכו ועל פי הכרתו, ורשויות המדינה שבה שוקדות על כך כי איש לא ירדף בשל אמונתו הדתית או בשל היעדרה" <nowiki>{{בג"ץ 563/77 דורפלינגר נ' שר הפנים}}</nowiki>; "עקרון חופש הדת והמצפון כלל יסוד הוא במערכת משפטנו" <nowiki>{{בג"ץ 47/82 קרן התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' השר לענייני דתות}}</nowiki>.