נחמן קרוכמל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: אחר כך
תיקון קישור
שורה 5:
נחמן הכהן קרוכמל נולד לר' שלום קרוכמלניק, [[סוחר]] אמיד, ב[[שטעטל|עיירה]] [[ברודי]] שב[[גליציה]]. הוא נישא בגיל 14 (ולפי עדויות אחרות - בגיל 16) לשרה לבית הברמן, ועבר לגור אצל חותנו העשיר בעיירה [[ז'ולקווה]] שליד בירת גליציה המערבית, [[לבוב]] (למברג). מלבד החינוך היהודי המקובל ב[[תורה]] וב[[תלמוד]], למד גם [[פילוסופיה יהודית]], בעיקר מכתבי [[רמב"ם]] ו[[אברהם אבן עזרא]], והחל לעיין גם בהגותם של אנשי ההשכלה [[משה מנדלסון]] ו[[שלמה מימון]], ב'''ביאור ''' של מנדלסון למקרא ובגיליונות "[[המאסף]]". בצעירותו נפגש עם המשכילים [[מנחם מנדל לפין]] ו[[יהודה ליב בן-זאב]], אנשי דור המעבר שאחרי השכלת ברלין, והושפע מהם; ועוד יותר הושפע ממשכיל גליציאני בשם ברוך צבי ניי (Neu), ובספרייתו קרא ספרי השכלה עבריים וכלליים. הוא לימד עצמו [[גרמנית]], כדי שיוכל ללמוד בשפת המקור את משנתם של פילוסופים לא יהודים, בעיקר של [[עמנואל קאנט|קאנט]], [[יוהאן גוטליב פיכטה|פיכטה]], [[פרידריך וילהלם שלינג|שלינג]] ו[[גיאורג וילהלם פרידריך הגל|הגל]]. בהמשך למד במידה מסוימת שפות נוספות, ובהן [[לטינית]], [[צרפתית]], [[ערבית]] ו[[סורית]]. תלמידיו העידו עליו שהשכלתו הייתה מקיפה, הן בספרות ישראל הדתית והכללית, לרבות [[הלכה]], [[אגדה (יהדות)|אגדה]], הגות יהודית הלניסטית ובשיאה הפילוסופיה של [[פילון האלכסנדרוני]], ספרות הקבלה ובעיקר [[הזהר]] וכתבי [[הרמב"ן]], וכן [[שירה עברית]]; לא פחות מכך היה בן בית בספרות ה[[מדע]]ית והפילוסופית הכללית של תקופתו.
 
ב-[[1808]] בא ל[[לבוב]] כדי להירפא ממחלה, ושם הכיר את [[שלמה יהודה רפפורט]] (שי"ר), שייעשה לימים תלמידו-חברו. בשל מחלתו המליצו לו רופאיו לעבור לקריאה קלה, ולכן עבר מ[[פילוסופיה]] ל[[היסטוריה]], והתעמק בספרו של [[עזריה מן האדומים]] "[http://aleph.nli.org.il/nnl/dig/books/bk001072949.html מאור עיניים]" ובספרי היסטוריה לועזיים. ב-[[1814]] החל לקבץ סביבו חוג תלמידים; הוא נהג לטייל עמם בהרים שבאזור ז'ולקווה ולשוחח אתם בענייני פילוסופיה, היסטוריה וספרות עם ישראל. הפך לאחת הדמויות המרכזיות בקרב משכילי [[יהדות פולין|פולין]], והיה מורם וידידם של רבים מאנשי תנועת ההשכלה וחכמת ישראל, ובהם שי"ר (אם כי הייתה מתיחות ביניהם במשך השנים), [[יוסף פרל]], [[מאיר הלוי לטריס]], [[יצחק בר לוינזון|ריב"ל]], [[שמשון בלוך]], [[יעקב שמואל ביק]], ר' [[צבי הירש חיות]], ואחרים, וכן של בנו, [[אברהם קרוכמל]]. השמרנים האורתודוקסים המתנגדים להשכלה התנגדו לרנ"ק ולהגותו (הגות שכללה [[ביקורת המקרא]] במידה מתונה וביקורת ספרות [[ההלכה]] וה[[אגדה (יהדות)|אגדה]]), למרות שמירת המצוות ההלכתית שלו. בשל יחסיו הקרובים עם אחדים מחכמי ה[[קראים]] בגליציה ב-[[1815]] העלילו עליו ה[[חסידים]] שהפך לקראי, והוא כתב "איגרת התנצלות" תקיפה והתנער ממה שיוחס לו.
 
לאחר מות חותנו החל להתפרנס מ[[מסחר]] ומגביית [[מס]]ים, ואחר כך מ[[הנהלת חשבונות]]. הוא עסק גם בענייני [[הקהילה היהודית|הקהילה]], היה "ראש הקהל" ו[[פרנס]] בז'ולקווה, ואף סייע לשחרר משכילים צעירים מחובת השירות הצבאי. לאחר הפצרות מתלמידיו וידידיו החל כותב, כנראה מתחילת שנות השלושים, את ספרו "מורי נבוכי הזמן", שתלמידיו כינו "מורה נבוכים החדש". ב-[[1836]] עבר לשנתיים ל[[ברודי]], וב-[[1838]], כשהחמירו מחלותיו, עבר לגור ב[[טרנופול]] אצל [[יוסף פרל]] ואחר כך כנראה אצל בתו שגרה בעיר זו. הוא סירב להצעה להיות [[רב קהילה]] ב[[ברלין]], אם כי לא ברור עד כמה הייתה זו הצעה ממשית. לעומת זאת, הביע עניין בהוראה בבית מדרש ליברלי ללימודי יהדות, לכשיקום. בשנותיו האחרונות התקדם הרבה בהכנת ספרו, אך לא השלים אותו; לפני מותו ביקש שהחוקר המפורסם [[יום טוב ליפמן צונץ]] יערוך אותו ויוציא אותו לאור, ואכן הספר יצא לאור בעריכת צונץ ב-[[1851]].
שורה 37:
*"מועד העוז והמפעל" – יצירת התרבות המיוחדת לעם, והפצת הרעיונות והאידאלים הלאומיים הרוחניים;
*"מועד ההיתוך (=ההתנוונות, השקיעה) והכיליון" – שקיעה חזרה לחומרנות, איבוד החוסן הפנימי וכיליון על ידי אויבים מבחוץ. עמים אחרים נבנים כעת מן האידאלים של העם שמת ועל גביהם.
בעם ישראל, שלא כבשאר העמים, שלוש התקופות הללו חוזרות על עצמן שוב ושוב. רנ"ק מתאר בתולדות עם ישראל שלושה מחזורים של שלוש התקופות הללו. במחזור הראשון התרחשו: צמיחה, מימי [[אברהם]] עד מות [[משה]], עוז ומפעל, מימי [[יהושע בן נון|יהושע]] עד מות [[שלמה]], וניוון, ממות שלמה עד הריגת [[גדליה בן אחיקם]]. העלייה, ההצלחה והשקיעה בתקופות אלו מתבטאות לא רק במצבו הפוליטי והכלכלי של העם, אלא בעיקר במעמדו הרוחני והדתי. המחזור השני מפורט בשערים ט' ו-י'. בשער ט', "מועדי עם עולם", מתואר מועד הצמיחה והגידול בימי [[גלות בבל]], [[התקופה הפרסית]] ו[[ימי בית שני]] עד מות [[אלכסנדר מוקדון]]. שער י', "חדשים לבקרים", דן במועד העוז והמפעל השני ב[[התקופה ההלניסטית בארץ ישראל|ימי שלטון היוונים]] וב[[התקופהממלכת החשמונאיתהחשמונאים|תקופה החשמונאית]], ובמועד הכיליון השני, מימי [[הורקנוס השני|הורקנוס]] ו[[אריסטובולוס השני|אריסטובולוס]] עד לכישלון [[מרד בר כוכבא]]. בשני שערים אלו ישנו לראשונה מחקר מדעי של [[ימי בית שני]], על פי [[הספרים החיצוניים]], כתבי [[יוספוס פלביוס]] ו[[פילון האלכסנדרוני]] ו[[ספרות חז"ל|ספרות]] ה[[תלמוד]] וה[[מדרש]]ים. בסוף שער י' מתאר רנ"ק בקיצור את המחזור השלישי, שבו היו צמיחה וגידול ב[[תקופת המשנה]] ו[[תקופת התלמוד|התלמוד]], עוז ומפעל בימי ה[[גאונים]] וה[[ראשונים]] ו[[תור הזהב של יהדות ספרד]], וניוון מפטירת ה[[רמב"ן]], דרך [[גירוש ספרד]] ועד [[פרעות ת"ח-ת"ט]] וה[[שבתאות]]. הוא אינו עוסק בשיבוץ תקופתו-שלו במבנה היסטורי זה.
 
בפרקים הבאים ניגש רנ"ק לחקירת תרבות עם ישראל כפי שהיא מתגלית בספרותו – ספרות התורה שבכתב ו[[תורה שבעל פה|שבעל פה]]. שער י"א, "חקר אבות", מוקדש לטיפול בענייני [[ביקורת המקרא]]. על קדמותם ואחדותם של חומשי ה[[תורה]] לא ערער רנ"ק, אך היה מן הראשונים בספרות העברית שהציעו תיארוכים לא-מסורתיים של ספרי ה[[נביאים]] וה[[כתובים]]. הוא ייחס את הפרקים האחרונים ב[[ספר ישעיהו]] ל[[ישעיהו השני]] (מה שגרם למחלוקת בינו לבין [[שד"ל]]), הצביע על כמה [[מזמור תהילים|מזמורי תהילים]] שזמנם מאוחר, חלקם אף מן [[ממלכת החשמונאים|התקופה החשמונאית]], ותיארך את חיבור [[קהלת]] לסוף [[התקופה הפרסית]]. בשער זה עסק גם בספרים החיצוניים, ב[[אנשי כנסת הגדולה]] וזמנם ובעוד חקירות שעל הגבול בין תקופת המקרא לתקופת חז"ל. שער י"ב, "חידות מני קדם", דן בפילוסופים היהודים-יוונים, [[אריסטובולוס (פילוסוף)|אריסטובולוס]] ו[[פילון האלכסנדרוני]].
 
בשערים י"ג וי"ד מניח רנ"ק את היסודות למחקר המדעי של ספרות ה[[תלמוד]] וה[[מדרש]], וכדברי [[יוסף קלוזנר]], "[[שי"ר]], ר' [[זכריה פרנקל|זכריה פראנקל]] ור' [[אייזיק הירש וייס|אייזיק הירש ווייס]] בנו את מבחר ספריהם ומאמריהם על שני השערים הללו; ואין חכם בחכמי ישראל שלא הושפע מהם בחקירותיו על התלמוד והמדרש".{{הערה|יוסף קלוזנר, '''היסטוריה של הספרות העברית החדשה''', כרך ב, עמ' 196.}} שער י"ג, "אם למסורת הפירוש וההלכה במצוות [[תושבע"פ]]", דן ב[[הלכה]] ובספרות ההלכתית, בהשתלשלות ה[[תורה שבעל פה]] מזמן המקרא דרך [[ימי בית שני]] ועד עריכת [[מסכת]]ות ה[[משנה]] השונות, וכן במושג [[הלכה למשה מסיני]]. שער י"ד, "האגדה ובעלי האגדה", דן בדברי ה[[אגדה (יהדות)|אגדה]] שבתלמוד לסוגיהם. לשיטת רנ"ק, חדרו ל[[אגדה (יהדות)|אגדה]] התלמודית גם [[סיפור עם|אגדות עממיות]], [[גוזמה|גוזמאות]] ו[[אמונה טפלה|אמונות טפלות]], בין השאר בגלל נסיבות עריכתו של [[תלמוד בבלי|התלמוד הבבלי]], והחוקר המאמין נדרש לדעת להבחין בין האגדות שאותן יש לקבל ובין אלו שיש לדחותן.