מלבד זאת אני סבור שיש להרוס את קרתגו – הבדלי גרסאות

[[תמונה:Marco Porcio Caton Major.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קאטו הזקן]]

[[תמונה:Maison punique byrsa.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שרידי בתים פיניקיים ב[[קרתגו (עיר)#גבעת בירסה|גבעת בירסה]] בעיר [[קרתגו (עיר)|קרתגו]].]]

 

קאטו רחש איבה עמוקה לקרתגו וחשש מפניה - רגשות שנבעו משנותיו כחייל במהלך [[המלחמה הפונית השנייה]]{{הערה|1= שם, שם. גם חוקרים מודרניים כגון [[ישראל שצמן]], [[מ. קארי]] ו[[תיאודור מומזן]] מחזיקים בדעה זו}}. בעקבות ביקור רשמי שערך בקרתגו בשנת [[160 לפנה"ס|153 לפנה"ס]] השתכנע סופית, במילותיו של ההיסטוריון [[תאודור מומזן]], "כי רומא לא תהיה בטוחה בקיומה כל עוד לא תיכחד קרת-חדשה (קרתגו) מתחת השמים"{{הערה|1=תאודור מומזן, '''דברי ימי רומא''', כרך א', תרגום [[דוד קלעי]], [[הוצאת מסדה]], תשכ"א, עמ' 323}}. עם חזרתו לרומא החל במסע תעמולה בסנאט שמטרתו הייתה הכרזת מלחמה על קרתגו והשמדתה, מסע שיסוד מרכזי בו הייתה חזרתו על הסיסמה. לפי פרופ' [[מ. קארי]]{{הערה|1= מ. קארי, '''דברי ימי רומא, עד סוף תקופת קונסטאנטינוס''', הוצאת ש. פרידמן, תל אביב, עמ' 197}}, השילוב בין אישיותו "מהלכת האימה" של קאטו לבין השימוש החוזר ונשנה בפתגם בנאומיו הובילו לבסוף להכרזת המלחמה (כאשר הזדמנה עילה לכך). עדות נוספת ליעילותה של ה[[רטוריקה]] של קאטו היא בכך שיריביו האידאולוגיים בסנאט, שהתנגדו להכרזת המלחמה, אימצו את הסיסמה בשינוי קל: [[פובליוס קורנליוס סקיפיו נאסיקה קורקולום]] נהג לסיים את נאומו בכך שאמר "'''סוף דבר, סבורני שיש לקיים את קרתגו'''"{{הערה|שם=first}}.