טרנוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
←‏השואה: זוטות
שורה 46:
[[קובץ:The Bima Of Tarnow.JPG|ממוזער|250px|שמאל|בימת הקודש - הדבר היחיד שנשאר היום מבית הכנסת המרכזי בטרנוב]]
 
ב- 3 בספטמבר הופצצה העיר על ידי הגרמנים. רבים מתושביה היהודים ניסו לברוח למזרח ומנגד פליטים רבים מרחבי פולין הגיעו אליה. ב-8 בספטמבר 1939 נכבשה העיר על ידי הגרמנים אשר מיד ניכסו לעצמם את הרכוש היהודי והחלו לחטוף יהודים לעבודות כפייה. ב-9 בנובמבר שרפו הגרמנים את בתי הכנסת ובתי התפילה בעיר והוקם על ידם [[יודנראט]], שכמו בערים רבות אחרות, נדרש לגבות את המסים המיוחדים ולספק עובדים לעבודות הכפייה ולמשלוחים. החל מ-18 בדצמבר 1939 נדרשו היהודים לענוד טלאי זיהוי ולהעביר את כל תכשיטיהם. ב-14 ביוני 1940 נשלחו מבית ה[[מקווה]] שבעיר, שברחוב בוזניק, 708 פולנים ו- 20 יהודים אסירים – ל[[אושוויץ]]. במהלך 1941 יד הגרמנים נעשתה כבדה יותר הן בדרישות והן בהרג יהודים. במרץ 1941 הוכרז על הקמת ה[[גטו]]. בתחילת יוני הועברו לגטו יהודים מכל הסביבה ומספר היהודים ב[[גטו]] הגיע לכ-40.000. תנאי המחיה בגטו היו קשים ביותר.
 
בין 11-19 ביוני 1942 בוצעה ה[[אקציה]] הראשונה בהוראת מפקד משטרת הממשל הכללי [[פרידריך וילהלם קריגר]] ובסיוע גורמים מקומיים שונים. 11,500 יהודים, שלא היה להם אישור עבודה (SD), נשלחו למחנה ההשמדה [[בלז'ץ]]. פאול רייס וחברי יודנראט נוספים שהצהירו כי יהיו הראשונים להשלח - נורו. בין ההרוגים היה הרב [[ישראל יוסף אונגר]] שכיהן כ[[אדמו"ר]] בעיר. באותה עת נורו ונרצחו בדם קר ברחובות העיר ובגדר בית הקברות היהודי, כ- 3,000 יהודים ו- 7,000 נוספים ביערות בוצ'ינה ליד זביליטובסקה גורה. ביניהם היו 800 ילדים שנלקחו מבית היתומים שבעיר. הילדים הוכנסו לשקים והגרמנים חבטו בהם בקתות הרובים עד שהשקים חדלו מלפרכס, אז השליכו אותם הגרמנים אל הבור ביער{{מקור}}. ב-29 ביוני 1942 נתבקשו היהודים הנותרים להיכנס לגטו שהיה מכותר בחומת עץ בגובה של 2 מטר וגדרות תיל ונאסרה עליהם היציאה ממנו.
 
ב- 24-25 ביולי 1942 התרחשה "אקצית הילדים". בהוראת קריגר היהודים נדרשו לעזוב את בתיהם ולהגיע לככר השוק יחפים. ילדים נלקחו מהוריהם ונורו. כמה נשלחו לעבודת כפייה והחולים והזקנים נשלחו לבלז'ץ.
 
ב- 10 בספטמבר 1942 נערכה סלקציה בככר מגדבורג, הככר המרכזית של הגטו, כל 10,000 התושבים נדרשו על ידי מפקד ה[[גסטאפו]] פאלטן להגיע לככר. מהם כמה נורו, בעיקר על ידי הקצינים אופרמן וליבור, וב- 12 לחודש כ-8,000 איש נוספים שולחו לבלז'ץ. בנובמבר נשלחו כ-2,500 איש נוספים. בתקופת משלוחי המוות התארגנה בטרנוב תנועת התנגדות יהודית. רבים ממנהיגיה השתייכו לתנועת הנוער [[השומר הצעיר]].
 
באוקטובר 1942 הגטו חולק לשני חלקים: חלק A אורגן כמחנה עבודה כפויה נפרד לנשים ולגברים מעל גיל 12. מפקד המחנה היה בלכר. חלק B כלל יהודים שאינם עובדים ומשפחות גדולות. מפקדו היה גרונוף. ב-15 באוקטובר 1942 בוצעה אקציה נוספת על ידי פאלטן. יהודים במספר משמעותי, מדרי אזור B, החליטו להתחבא. כ-2,500 יהודים נשלחו לבלז'ץ.
שורה 60:
רבים מהבורחים מהגטו הצטרפו ל[[פרטיזנים]] ביערות וחלקם נהרגו על ידי יחידות הגסטאפו. אחרים היו מעורבים בארגון נתיבי בריחה ל[[הונגריה]] שנחלו הצלחה חלקית בלבד.
 
ב- 18 בינואר 1945 נכנסו הכוחות הסובייטים המשחררים לעיר.
 
שלושה מאנשי הביטחון הובאו למשפט בעוון ביצוע פשעים נגד היהודים בטרנוב: קרל אופרמן, גאא וליבור.